זמן הדלקת נרות בחג השבועות
שאלה:
רב אחד פירסם הוראה לציבור להזהיר נשים שלא ידליקו הנרות לכבוד חג השבועות אלא בצאת הכוכבים, וטעמו משום שנהגו הנשים לקבל בהדלקה יום טוב, והן בשאר יום טוב מצוה להדליק מבעוד יום משום כבוד יום טוב אבל בשבועות דיש דין תמימות, כשם דאין להתפלל ערבית בליל שבועות אלא בלילה משום דבעינן תמימות כמש"כ הפוסקים, [וכ"ד המשנ"ב] הוא הדין לענין הדלקת נרות דשבועות אין להדליק מבעו"י כיון שמקבלת היום טוב לפני הזמן. וביותר שנהגו הנשים בהדלקת הנר לברך גם שהחיינו על קדושת החג, שלא חל הברכה הואיל וחסר ב"תמימות", ומוסיף עוד מש"כ בהעמק דבר (פרשת אמור) שבשבועות נאמר "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש", וילפינן מהכא שבשבועות אין דין תוספת יום טוב, שנאמר "בעצם היום הזה" (עיין יומא פא א), ולדבריו אם מדליקה בשבועות לפני הזמן ראוי לחשוש לברכה לבטלה, ומצוה לפרסם ד"ז עכ"ד.
תשובה:
לעניות דעתי אין בהדברים ממש, וח"ו לשנות מנהגי ישראל שנהגו להדליק קודם שקיעה גם ביום טוב ראשון דשבועות. ושורש הדברים הן אמת שחג השבועות לא חל אלא בלילה משום תמימות, אבל דין תורה איכא להוסיף מחול על הקודש, ואזי קדושת תוספת חל קודם, ואיתא להדיא בר"ה ט. "כל מקום שיש שבות מוסיפין מחול על הקודש" משמע דכולל כל הימים והיינו גם שבועות, וצ"ל דחל בזה דין תוספת לענין השביתה ממלאכה, ולא קדושת החג גופא, [וכדמצינו בדין תוס' שביעית דבתוספת לא נעשה כשביעית לגבי כל המלאכות כמבואר פ"ק דר"ה (דף ט') אלא רק לענין מה דשייך], ולכן לא מתפללין ולא אומרים קידוש אלא בגמר היום, כי רק אז חל החג מדין תמימות או משום בעצם היום הזה, וא"י להזכיר "חג השבועות הזה", אבל ודאי חייב לקדש את התוספת שאינו גוף החג ממש, ולכן חייבת להדליק ולקבל תוספת יום טוב מטעם שבנוסח הברכה אין מוזכר "יום חג השבועות הזה".
ושורש הדברים הוא ב"דגול מרבבה" ובקו"א להגר"ז לאו"ח סי' רס"א ועוד, שמחלקים בין קיבל שבת דזהו רק תוספת ולא נאסר בשבות לבין אמירת ברכו דהיא התחלת התפלה והוה כשבת גופא, וכן כאן לענין הדלקת הנרות הוה תוספת ומועיל, אבל לגבי מעריב דהוה גוף היום אסור כל זמן דלא נשלם הימים. ולפי זה נראה דהמקבל עליו תוספת בפה כמצותה לפני שבועות לא יאמר שמקבל "קדושת יום טוב" אלא: "הריני מקבל תוספת יום טוב" והיינו ממלאכות.
ועפ"ז יש לדון במה דנחלקו התוס' בדין תוספת יום טוב אי חל כגוף החג או לא. דבתוס' ר"פ ערבי פסחים ד"ה עד מבואר דאילולא מקרא דבלילה "הזה" היה מועיל תוספת גם לאכילת מצה, ומבואר דהוי בתוספת כדין היום עצמו והיה יכול לקיים בו מצות מצה. ואילו בתוספות כתובות מז. משמע דלא מועיל לגבי מצות שמחה. דלמשנ"ת באחרונים הנ"ל י"ל דלא פליגי דבפסחים מיירי שקיבל בתפלה כגוף היום, ואילו מש"כ בכתובות היינו שקיבל פרישה ממלאכה בתורת תוספת לבד ובלי קדושה וכמ"ש, ולכן יכול לישא אשה בזמן התוספת, דשמחה לא חל אלא ביום טוב גופא ע"ש.
ובהאמור יש ליישב הא דאיתא בתשובות במהרי"ל (ל"ג) דאין להוסיף מחול על הקודש בר"ה דיומא דדינא הוא, וקשה הא כיון דשבתון כתיב ביה כל מקום שיש שבות מוסיפין, ואיך אפשר להמנע מלהוסיף משום דמוסיף על יומא דדינא, ולמשנ"ת יש לומר דודאי צריך לקבל תוספת שביתה ממלאכה, ולא אמר מהרי"ל אלא שלא יוסיף על קדושת היום גופא, כיון דיומא דדינא הוא, ולפיכך לא יתפלל תפלת ר"ה ולא יקדש, והוסיף מהרי"ל דאף משום לתא דאכילה אין לקיימה בתוספת, דהאכילה דר"ה מישך שייכא ליומא דדינא להראות שאנו בטוחים בדין שנצא זכאים, וכיון שאין להוסיף על יומא דדינא אין לאכול עד שתחשך.
ולפי זה מתבאר מנהגנו לברך בהדלקת נרות לר"ה "נר של יום טוב", ודלא כמנהג חב"ד המברכים "להדליק נר של יום הזכרון", דלפמ"ש כאשר מדליקין מבעוד יום דחלה אז קדושת יום טוב, המנהג לברך "להדליק נר של יום טוב", ולא יום הזכרון שאינו אלא בלילה ממש, וכמ"ש מהרי"ל. ועיין היטב בכ"ז.
העולה מדברינו דאדרבה ראוי לפרסם לקבל מצות התוספת גם בשבועות, וכן נהגנו בס"ד לקבל בפה הקדושה דתוספת יום טוב בערבי שבתות וימים טובים כולל גם חג השבועות, ועיין מש"כ בכ"ז בח"ג סי' פ"ג. ודברי המערער לבטל מ"ע דאורייתא של תוספת בשבועות אין לנהוג כן וכמ"ש.
ואולם נתחדש לנו בס"ד דכאשר מדליקין או מקבלין תיו"ט בערב שבועות, יאמר "הריני מקבל עלי תוספת יום טוב", ולא יאמר קדושת החג שעיקרה חלה בזמן דוקא וכמ"ש. והוא הדין בער"ה כדי שלא להוסיף על יומא דדינא. וכמשנ"ת מדברי מהרי"ל.
