האם המשתתפים בסעודת חתונה אין צריכים לתת צדקה משום דעסוקים במצוה ופטורים ממצוה אחרת?
שאלה:
איתא בגמ' (נדרים ל''ג; ב''ק נ''ו) דעוסק במצוה פטור מהמצוה, ולכן מי שעוסק במצוה פטור מלתת צדקה לעני, דעוסק במצוה פטור מהמצוה
יש לחקור האם אלו שמשתתפים בסעודת חתונה ודרך העולם שבאים נצרכים לבקש צדקה באמצע החתונה האם הם פטורים מלתת משום דהעוסקים בסעודת החתונה מקיימים מצוה והעוסקים במצוה פטורים מהמצוה או דילמא אינם פטורים וחייבים לתת.
תשובה:
הנה בשו''ת תרומת הדשן סימן ז', ומובא במגן אברהם סימן ל''ח ס''ק ז' נשאל האוכלים בסעודת חתן וכלה, בשבת קודם המנחה, שהיא עיקר שמחת סעודות חתן וכלה באלו הארצות, והשעה עוברת לתפלת המנחה, פטורין הן מן התפלה בשביל שמחת חתן וכלה או לאו
ומסיק: דפטורין מתפילת המנחה, וכן זכורני, בימי חורפי, בחתונה אחת, בת ת"ח מופלג וזקן, והוא וכמה תלמידי חכמים אחרים, היו מסובין באותה סעודה, והגיע שעת המנחה, בסוף זמנה, ואכלו וסעדו לפניהם, ולא התפללו, רק אחד עמד להתפלל על השלחן, והאחרים תמהו עליו קצת, וכשהגיעו הדברים לפני אחד מהגדולים, שלא היה שם, אמר אילו הייתי שם, הייתי סומך בפשיטות אהא דתניא בגמ' סוכה כ''ה ע''מ ב' דשושבינין ובני החופה פטורין מן התפלה, ע''כ, א''כ לפי דבריו לכאורה פטורים מלתת צדקה באמצע סעודת חתונה דעוסק במצוה פטור מהמצוה.
הנה בשו''ת חתן סופר סימן י''ד דן האם המיסב בסעודת חתן וכלה פטור מליתן פרוטה לעני באמצע סעודת החתונה, ומצוי דבר זה, כי עיניהם של עניים נשואות בסעודת נישואין, ואז חוזרים חלילה וגלגול חוזר משלחן לשלחן, ומפסיקין בין גברא לגברא לבקש על המחיה ועל הכלכלה, מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוות
ומסיק: דאף לדעת התרומת הדשן והמגן אברהם דהמיסב בסעודת חתן וכלה פטור מכל המצוות, עם כל זה אין לפטור המסובין בסעודת נישואין מלתת פרוטה לעני, ולא מבעיא לשיטות הראשונים תוס' סוכה כ''ה ע''מ א' דהעוסק במצוה פטור מהמצוה רק כשאין יכול לקיים שנייהם, אבל כשיכול לקיים שנייהם אינו פטור, א''כ ודאי שחייב לתת צדקה באמצע סעודת החתונה דיכול לקיים שנייהם, אלא אפילו לשיטת הר''ן דעוסק במצוה פטור מהמצוה אף כשיכול לקיים שניהם, מ''מ מודה הר''ן היכי דבקל יכול לעשות שתיהן בלי טירחא כלל מחויב במצוה מקרי, וא''כ במסובין בסעודת חתן הלא אין מבטלין כלום ממצות שמחת חתן וכלה בנתינת פרוטה דעל מקומן הם יושבין והעני בא, והא דפטור מפרוטה דרב יוסף במשיב אבידה, התם דעסוק הוא בידו לשטוח ולנעור האבידה והיא מלאכת ידים, אבל מצות שמחת חתן וכלה אין המצוה לשמחם ביד דווקא, דגם אם מיסב בסעודה, ומשמחו בדברים, פעמים בדברי תורה המשמחים או בדברים המשמח לב שומעיהם, ואין היד פועלת למצוה זו, על כן בודאי אי אפשר לפטור המסובין ממצות צדקה.
וסיים שם: אמנם המנגנים בסעודת חתן לשם מצות שמחת חתן, דידים עסקניות באמת פטורים מלתת אז פרוטה לעני.
