תשלום הובלה על מקרר מקולקל נושאים: ממון, כללי
הנידון:
"קניתי מקרר חדש באחריות, וסוכם, שתשלום ההובלה עלי, אלא שהמקרר לא עבד, והתברר שהמנוע מקוקלקל. המוכר חייב להחליף את המקרר כפי שהתחייב באחריות, אלא שתובע שאשלם את ההובלה של המקרר הישן בחזרה, וכן את ההובלה של המקרר החדש השני. אני טוען שהאחריות כוללת את תשלום ההובלה, והמוכר טוען שהמחיר אינו כולל את ההובלה. יש לציין שבהסכם האחריות לא מוזכר ענין תשלום הובלה על מקרר שמחליפים. מי צודק בטענתו".
תשובה:
המוכר חייב לשלם על החזרת המקרר, ועל הובלת המקרר החדש.
ביאור התשובה:
דין גרם הוצאות ודין הוצאות הובלה
כתב המחבר בחושן משפט (רלב, כא) וז"ל "הלוקח מקח מחבירו, והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרו שם, ואחר שהוליכו לשם נמצא בו מום, אינו יכול לומר: החזר לי מקחי לכאן, אלא מחזיר לו הדמים, והמוכר מטפל להביא ממכרו או למכרו שם; ואפילו אבד או נגנב (אחרי שהודיעו), הרי הוא ברשות מוכר. ואם היה המוכר יודע בממכרו שהיה בו מום, חייב בהוצאות שהוציא הלוקח להוליך אותו למקום פלוני. ואם לא היה יודע שהיה בו מום, פטור מהוצאת ההולכה, ואינו חייב אלא בהוצאת החזרה. ואם לא הודיע למוכר שמוליכו למדינה אחרת, והוליכו ונמצא בו שם מום, הרי זה ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר" עכ"ל.
הנה מבואר, שהלוקח שקנה מקח שיש בו מום, וידע שמוליך את המקח למקום אחר, מחזיר המוכר ללוקח את דמיו, והמוכר מחזיר את המקח למקומו, ומפסיד המוכר את דמי החזרה של המקח, אבל תשלום דמי ההולכה של המקח תלוי, אם ידע המוכר שיש מום במקח, מפסיד המוכר, ואם לא ידע לא הפסיד המוכר אלא הלוקח.
והטעם מבואר בביאור הגר"א (ס"ק לה), שתשלום הוצאת הולכה, היא גרמי, לפיכך, אם ידע שיש בו מום חייב לשלם, דכל מזיק בגרמי חייב במזיד, אבל אם לא ידע פטור לשלם דמי הולכה, דגרמי בשוגג פטור, אבל דמי חזרה, אפילו אם לא ידע שיש מום חייב המוכר, כיון שהלוקח אינו חייב להחזירו למוכר, שהרי מכר לו מקח שיש בו מום, וידע שמוליכו למקום אחר.
ולפי זה לכאורה בנידון דידן, כיון שהמוכר לא ידע שיש מום במקח, וידע שיש ללוקח הוצאות הובלה, אם כן הוצאות החזר המקרר על המוכר, אבל הוצאות הולכה של המקרר החדש, על חשבון הלוקח כמבואר לעיל.
העולה מזה: הלוקח שקנה מקח שיש בו מום, וידע שמוליך את המקח למקום אחר, מחזיר המוכר ללוקח את דמיו, והמוכר מחזיר את המקח למקומו, ומפסיד המוכר את דמי החזרה של המקח, אבל דמי ההולכה של המקח תלוי, שאם ידע שיש מום במקח, מפסיד המוכר, ואם לא ידע לא הפסיד המוכר אלא הלוקח.
נידון דידן אינו דומה לתשלום הוצאות הולכה
אבל כל זה אינו נכון. דהא דהמוכר פטור מדמי הולכה, הוא כאשר הלוקח תובע ממנו בחזרה דמי המקח, ודמי ההולכה, בזה אמרינן שפטור מלשלם על הוצאות ההולכה, אבל בנידון דידן, התחייב המוכר לתת לו מקרר אחר תמורת הישן, והקונה התחייב לשלם על ההולכה, וזה ברור שההתחייבות על תשלום ההובלה הוא על מקרר תקין ולא מקולקל, אם כן הקונה שילם כבר הובלה על מקרר תקין, לכן המקרר החדש שמביא לו המוכר בודאי אין צריך הקונה לשלם, שהרי שילם על הובלה של מקרר תקין, ועל החזרת המקרר המקולקל בודאי אינו חייב לשלם, כמבואר לעיל, שהרי המוכר הביא לו דבר מקולקל, וצריך לקחת את זה בחזרה, ואינו דומה לדין הנ"ל שהיו ללוקח הוצאות הולכה, ורוצה להוציא ממון על נזק גרמא של המוכר, אבל כאן זה לא נזק גרמא, אלא שהלוקח שילם הובלה על מקרר תקין, וכשהתברר שהמקרר מקולקל, בודאי חייב המוכר להחזיר לו דמיו, שהרי לא על זה שילם הולכה, ואנן סהדי שלא על זה היה התשלום, אם כן כבר שילם הובלה של המקרר החדש, וחזרת המקולקל בודאי לא שייכת לקונה אלא למוכר.
העולה מזה:
נידון דידן אינו דומה לדין הנ"ל, דהא דהמוכר פטור מדמי הולכה, הוא כאשר הלוקח תובע מהמוכר דמי המקח, ודמי ההולכה, בזה אמרינן שפטור המוכר מתשלום הוצאות ההולכה, אבל בנידון דידן, התחייב המוכר לתת לו מקרר אחר תמורת הישן, והקונה התחייב לשלם על ההולכה, וזה ברור שההתחייבות על תשלום ההובלה הוא על מקרר תקין ולא מקולקל, אם כן הקונה שילם כבר הובלה על מקרר תקין, לכן המקרר החדש שמביא לו המוכר בודאי אין צריך הקונה לשלם, שהרי שילם על הובלה של מקרר תקין.
ענה על שאלה זו: הגאון רבי יצחק בירך דסקל שליט"א
