תשלום על היזק ב'עין הרע' או ע"י 'סגולה'
בגמ': קסבר ר' חייא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק (בבא קמא ה, א).
בשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' קלז) כתב לדון לגבי אדם שהזיק ממון חבירו על ידי עין הרע, האם הוא מחויב לשלם לו נזקיו.
לפשוט ספק זה הביא מדברי הכסף משנה (מאכלות אסורות פי"ג הכ"ח) שכתב, שבהיזק שאינו ידוע לכל העולם אלא לישראל או ליודעים בטיבם, כל שלא נתכוין להזיק אין לחייבו לשלם, ולכן אם הזיק בעין הרע בשוגג, או שזרק צפרניים ולא התכוין להזיק, לא יהא חייב על כך.
ראיה למהלך זה הביא מהמבואר בסוגיין על המזיק בהיזק שאינו ניכר שנחלקו אם חייב על כך, ולהלכה נפסק (שו"ע חו"מ סי' שפה ס"א) שמן התורה פטור, וחכמים קנסו אותו שישלם, ולפי"ז יש לומר שהמזיק ע"י עין הרע או ע"י סגולה, מהתורה וודאי אינו חייב, ואף מדרבנן כיון שלא מצינו שקנסו אותו אינו חייב לשלם.
עוד כתב להביא סמך שאין לחייב בתשלומים כשהזיק על ידי סגולה, ממה שכתב הרמב"ן (ויקרא כא יז) כי לא תסמוך התורה באזהרותיה על הנס, וכעין זה כתב (במדבר ה כ) כי אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולת פרשת סוטה. אם כך כתב הלהורות נתן, גם פרשת נזיקין שאמרה תורה, לא נתנה את הלכותיה אלא רק כשהזיק בדרך הטבע, ועיי"ש במה שפלפל עוד בזה.
כיוצא בזה דן בלהורות נתן (ח"ז סי' קלד) על אדם שזרק ציפורניים במקום שעוברים שם בני אדם, ועברה עליהם אשה מעוברת והפילה, האם חייב בתשלומי וולדות או שאינו חייב מאחר ולא הזיק אלא ע"י דבר סגולי.
בקהילות יעקב (ב"ק סי' מה) כתב שהזורק ציפורניים ועברה עליהם מעוברת והפילה, אינו חייב, כיון שלכל היותר אין על ציפורניים אלו אלא דין בור, ומבואר לקמן (נ:) ששור ובור פטורים מדמי וולדות. אכן לענין שאר מזיק על ידי סגולה או עין הרע, כתב שאפשר שפטור מלשלם כיון שלא ברי הזיקא, ואין זה ברור שיבא היזק עי"ז, אבל אם באמת יתברר שהנזק אירע רק מחמתו אולי באמת יתחייב לשלם. ועיין בערוך השולחן (חו"מ סי' שעח ס"א).
יש לציין שהיזק בעין הרע הוא לא ברי הזיקא, וישנם הרבה תנאים להיזק זה, כמבואר בחיד"א (חסדי אבות פ"ב מ"א) בשם ר' נפתלי כ"ץ שכתב, שלא יתכן לתת עין הרע אלא כשהנותן יסגור עין אחת ויכוין לעשות עין הרע, כי בעין אחת שולט הסטרא אחרא, ובזה ביאר מדוע בכל מקום ששנו חכמים 'עין הרע' לא אמרו 'עינים רעות'.
עוד מבואר בתורת חיים (ב"מ פד. ד"ה מה) שאם יש דבר המפסיק בין העין לבין הדבר הנראה לו, אין השפע הרע יכול להגיע אליו ולהדבק בו, [ולכך לא שלטא עינא בישא בדגים שבים אע"ג שהן נראין תוך המים כיון שהמים מכסין אותן ומפסיקין בין העין לביניהם אין שפע המזיק יכול להגיע אליהם ולהדבק בהן].
[ועיין בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"ג סי' כו) שכתב, בענין עין הרע ודאי יש לחוש, אבל אין להקפיד הרבה כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כמו שמצאנו בזוגות בפסחים (קי.). עוד כתב שעין הרע שייך רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם, ולא בדברים מצוים].
