שתיית חלב בפסח מבהמה שאכלה חמץ

בנשמת אדם (כלל קל שאלה ט) דן אם יש איזה חומרא להחמיר שלא לאכול חלב בפסח מבהמות שאוכלים חמץ. וכתב שלא ראה חומרא זו בראשונים או באחרונים, אך שמע שמקור החומרא הוא ממה שכתב המגן אברהם (סי' תמה סק"ה) שבחמץ בפסח החמור החמירו לאסור גם כשזה וזה גורם, ואם כן החלב שהוא חשוב כזה וזה גורם, שבא על ידי הבהמה והחמץ, הרי הוא אסור. וכתב הנשמת אדם שזה אינו, שלא חששו אלא במקום שהאיסור ישנו בעין או בשבח עצים, ולא בדבר שאינו בעין. ועוד כתב, שגם המחמירים לאסור פרה שהתפטמה באיסור [ראה פניני הלכה מנחות (סח.) בארוכה], לא החמירו אלא כשהתפטמה בהם כל ימיה, וזה לא תמצא בחמץ, שהרי כל השנה שעת היתר היא. ולכן אפילו באותו יום שאכלה החמץ מותר לאכול את בשר הבהמה אם נשחטה, ולשתות חלב של בהמה שאכלה חמץ, שאע"פ שזמן עיכול הוא מעת לעת, היינו לענין אותו דבר בעצמו כגון חיטים שנמצאו במעיה, וכן לענין החלב בכשירה שינקה מן הטריפה, שגוף החיטה והחלב אינם מתעכלים עד אחר מעת לעת, אבל ודאי מה שכבר נתהפך להיות בשר מבשרה או מאכל חמץ שנתהפך לחלב הרי הוא מעוכל.
ומכל מקום כתב בנשמת אדם, שאף על פי שמותר לשתות את החלב, מכל מקום לכתחילה אסור להאכילה חמץ. [ועיין ש"ך (יו"ד סי' ס סק"ה) שכתב שלדעת המתירים את הבהמה שהתפטמה כל ימיה באיסור, מותר להאכילה גם לכתחילה, ולדעת האוסרים כשהתפטמה כל ימיה, אסור להאכילה לכתחילה אפילו מעט. והטעם או משום שחששו למראית העין, כמו שכתב בתורת חטאת (כלל סה דין י) בשם האיסור והיתר, או מפני שכל זה וזה גורם אסור לכתחילה, כמבואר בטור (יו"ד סי' קמב). והפרי חדש (סק"ה) נקט שגם לכתחילה מותר להאכיל]. והביא ראיה לדבר ממה שאמרו בסוגייתנו לפי ההוה אמינא, שהלוקח קיבת בהמה של גוי צריך לחשוש שינקה מהטמאה, ובקיבת ישראל אין צריך לחשוש שינקה מעצמה מבהמה טמאה, כיון שכשאנחנו רואים בהמה ההולכת לינוק מן הטמאה אנו מפרישים אותה ממנה, והגוים אינם מפרישים. ואף על פי שלמסקנא אין צריך לחילוק זה, מכל מקום עיקר דבר זה שאנחנו מפרישים את הבהמה עומד גם למסקנא. והטעם שצריך להפריש הוא משום שלכתחילה אסור להאכיל את הבהמה במאכלות אסורות, גם אם בדיעבד יהיו בשרה וחלבה מותרים, וכאמור.
ובמשנה ברורה (סי' תמח ס"ק לג) כתב, 'לענין חלב של בהמה שאוכלת חמץ, אפילו היא של נכרי נחלקו אחרונים בזה, ודעת הפמ"ג להתיר החלב שחלבו אחר מעת לעת שאכלה חמץ, ויש מקילין אפילו בו ביום אם אוכלת שחרית וערבית מדברים המותרים'.
וכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קמז), שמ"מ אדם היודע על בהמת ישראל שאכלה חמץ בפסח, אף שמעיקר הדין מותר, מ"מ בעל נפש יחמיר על עצמו, אבל בסתמא אין לחשוש שמא אכלה הבהמה חמץ, ומותר אף לבעל נפש. וכל זה בבהמת ישראל, אמנם בדברי יוסף (ח"ב השמטה לסי' תיט) כתב שראוי לכל בעל נפש להקפיד שלא לשתות חלב בהמה שאכלה חמץ לפי שהוא גורם טבע רע, ואפילו בבהמת גוי. וכ"כ בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב קו"א סי' י) שאין לסמוך לכתחילה להתיר לשתות החלב.