'שלג' האם מבטל מחיצה
בגמ': אבל השלג והברד והגליד והכפור והמים כולן אין ממעטין בחלון (בבא בתרא כ, ב).
בט"ז (או"ח סי' שסג סק"כ) כתב לחדש שאין לסמוך לענין טלטול בשבת בלי עירוב על כך שהעיר מוקפת בנהר סביב לה, ועל אף שיש בגובה הנהר י' טפחים, והמים שבתוך הנהר אינם מבטלים את המחיצה כמבואר במסכת שבת (ק.), מ"מ היות ובימות החורף בעת הקרירות מי הנהר נקרשים ומגלידים, הרי הם מבטלים את המחיצה, ואינה מועלת גם לימות הקיץ.
אך במג"א (שם ס"ק לא) נקט שרק בימות החורף בזמן שהמים נקרשו הרי הם מבטלים את המחיצה, אך בזמן שהמים אינם קרושים אינם מבטלים את המחיצה.
יש שסברו שאין המחיצה מתבטלת כלל ע"י הקרישה, אף בזמן שהמים נקרשו, וכך פסק השבות יעקב (ח"ג סי' כח) וביאר שלא חששו לקרישת המים כיון שסופן לימח מעצמם ע"י חום השמש והוי דבר שאינו מתקיים לא חשיב כלל לבטל המחיצה.
ראיה לכך הביא מהמשנה באהלות (פ"ו מ"ה) כיפת הברד והשלג והכפור והגליד לא מביאין ולא חוצצין בפני הטומאה, והטעם פירשו שם הר"ש והר"מ והרע"ב משום שאינם דבר המתקיים ונימוחין מעצמם, וכן הוכיח ממה שאמרו בסוגיין שהשלג הברד הגליד הכפור והמים כולן אין ממעטין בחלון, ופירש רש"י, הואיל ונימוקים מאליהם אין ממעטין.
בענין זה האריכו הרבה אחרונים, ע"ע בחת"ס (או"ח ח"א סי' פט) בשב יעקב (סי' יז) במהרי"א הלוי (ח"ב סי' צד) בספר תקון עירובין (קראקא, מבעל החיי אריה), ועוד.
