קניית קרקע בא"י או עלייה לא"י

בגמ': ואף על גב דאמירה לעובד כוכבים שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזור רבנן (גיטין ח, ב).

בסוגיין מבואר שלצורך ישוב א"י מותר לכתוב שטר ע"י גוי בשבת לקנות קרקע מהעכו"ם. בטעם הדבר שלשאר מצוות לא התירו חז"ל לעבור על שבות, כתב הריב"ש (סי' שפז), שאני ישוב ארץ ישראל שאינה מצוה לשעתה, אלא מצוה המתקיימת לעולם, ומצוה ותועלת לכל ישראל, שלא תשתקע ארץ קדושה ביד כותים, ואפשר, שלפיכך יחדו להם בגמרא מצוה זו, לומר שאין מתירין כן בשאר המצות, ואין אומרין במצות זו דומה לזו, שאין אנו יודעין מתן שכרן של מצות.

בסוגיין מבואר שלצורך ישוב א"י מותר לכתוב שטר ע"י גוי בשבת לקנות קרקע מהעכו"ם. בטעם הדבר שלשאר מצוות לא התירו חז"ל לעבור על שבות, כתב הריב"ש (סי' שפז), שאני ישוב ארץ ישראל שאינה מצוה לשעתה, אלא מצוה המתקיימת לעולם, ומצוה ותועלת לכל ישראל, שלא תשתקע ארץ קדושה ביד כותים, ואפשר, שלפיכך יחדו להם בגמרא מצוה זו, לומר שאין מתירין כן בשאר המצות, ואין אומרין במצות זו דומה לזו, שאין אנו יודעין מתן שכרן של מצות.

והנה בריב"ש (סי' קא) נשאל אם מותר לעלות לארץ ישראל בשבת בספינה שמלחיה נכרים, עפ"י המבואר בסוגיין שהקונה שדה בא"י כותבין עליו אונו ואפילו בשבת, אם כך כתב השואל כ"ש כדי לעלות לא"י שיהא מותר לעבור על שבות.

אולם הריב"ש לא הסכים לק"ו זה, וכתב 'ומה שכתב המשיב ההוא, ועשה ק"ו מהקונה שדה בא"י, שכותבין עליו אונו ואפי' בשבת, והתירו שבות דאמירה לכותי במלאכה דאורייתא משום ישוב א"י, ואמר שהקונה קרקע שהוא שם, דבר מצוה קלה לגבי העליה, לא דיבר נכונה בזה, דאדרבה, הקונה שדה מן הכותי היא מצוה גדולה מן העליה, כי העליה היא מצוה לשעתה, ולעצמו לבד, ולא נתיר בה שבות, בין דמעשה בידיה בין דאמירה לכותי במלאכה דאורייתא, אבל ישוב א"י, אינה מצוה לשעתה, אלא מצוה המתקיימת לעולם היא, ומצוה ותועלת היא לכל ישראל, שלא תשתקע ארץ קדושה ביד טמאים, ואין למדין ממנה לשאר מצוות.