קניית סיגריות לאביו

בתוס' (ד"ה ר' טרפון): ועוד איתא בירושלמי דאמיה דר' ישמעאל כל שעתא ושעתא דהוה אתי רבי ישמעאל מבי מדרשא היתה רוחצת את רגליו והיתה שותה את המים (קידושין לא, ב). 

בפוסקים דנו על אב שמצווה לבנו שיקנה בעבורו סיגריות, אם מותר לו לקנותם עבורו על אף שהם מזיקים, או שמא אין זה בכלל כיבוד אב, כיון שזה היזק לאב.

בספר חסידים (סי' רלד) כתב, מעשה באחד שחלה, בא הרופא אצלו לרפאותו, אמר לו אם תשתה מים תהיה בסכנה ואם תאכל מאכל פלוני תהיה בסכנה בנפשך, ואמר לבנו תן לי מים ואותו מאכל פלוני ואם לאו לא אמחול לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אמרו לו הקהל אל תהי חושש בדבריו. [אלא אל תביא לו].

החיד"א (ברית עולם על הס"ח שם) הביא בשם מהר"י מולכו, שדברי הספר חסידים אינם אמורים אלא כשיש סכנה אם האב ישתה מים, אבל אם אין סכנה בזה עצמו, אף שהוא דבר המזיק ישמע הבן לאביו. וכך פסק לדינא בברכי יוסף (יו"ד סי' רמ סק"י).

אך בשו"ת קול גדול (סי' נד) כתב, שכל שיש סכנה בדבר פשוט שאין הבן צריך לשמוע לאביו, ואף כשאין סכנה בדבר אלא הדבר רק מזיק לאב, אין לכבדו בזה ואף שנהנה אביו לפי שעה.

וביאר שאין ללמוד להתיר ממה שאמרו בסוגיין על אמו של רבי ישמעאל שהיתה רוחצת רגלי בנה והיתה שותה את המים, ואעפ"כ לא מנע זאת רבי ישמעאל ממנה, מפני שבשתיית המים לא היה סכנה. אולם כל שיש סכנה בדבר אין לבן לכבד בזה את אביו, ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, ובודאי האב יהיה בסוף תוהא על הראשונות, וימחל לו שלא קיים בקשתו, ועל כן אף אם אין בזה סכנת נפשות אלא רק היזק, לא ישמע הבן לאביו ואין בזה מצוה אלא איסור.

ובשו"ת באר משה (ח"א סי' ס) כתב, באדם חולה שהרופאים קבעו שעישון הסיגריות מזיק לו במיוחד, אסור לבנו לקנות לו סיגריות, וכן כתב בעל הקובץ תשובות בקובץ מבקשי תורה (כרך ד עמוד קנב) שאב המבקש מבנו סיגריה על מנת לעשן, אע"ג שלדעת הרופאים העישון מזיק באופן כללי מ"מ חייב ליתן משום כיבוד אב ועדיין אין זה נכנס בגדר איסור, אבל אם הרופא קבע באופן מיוחד שהעישון עלול להזיק לאביו אף שאין בזה חשש סכנה, אין לשמוע לאביו משום שאז יש איסור לעשן ובמקום איסור אין דין כיבוד אב. וע"ע בשו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' כג) מה שכתב בענין זה.