קימה מפני אדם בגיל שישים או שבעים
בגמ': אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר יחשוב תהום לשיבה ואין שיבה פחותה משבעים (בבא בתרא עה, א).
בשו"ע (יו"ד סי' רמד ס"א) נפסק, מצוה לקום מפני שיבה, דהיינו בן שבעים שנה. מקור הדברים הוא בראשונים (הו"ד בב"י שם), עפ"י המשנה באבות (פ"ה מכ"א) בן שבעים לשיבה, וכן ממה שאמרו בסוגיין אמר רב אחא בר יעקב אין שיבה פחותה משבעים שנה, וכן פסק גם החיי אדם (ח"א כלל סט ס"ב).
אולם בתיקוני הזוהר (תיקון כא דף מח.) כתב, לית שיבה פחותה משתין שנין, והכי אתמר בן חמישים לזקנה, והגר"א בביאוריו לספר התיקונים (וילנא תרכ"ז דף סג:) כתב, שהזוהר חולק על המשנה באבות שאמרה בן שישים לזקנה בן שבעים לשיבה.
לפי דברי הזוהר הק' בן שישים שנה נחשב שהאדם הגיע לשיבה, ואם כן צריך לקום מפניו כמו שכתוב (ויקרא יט לב) 'מפני שיבה תקום'. וכן כתב הברכ"י (סי' רמד סק"ד) בשם האר"י, שכל שהוא בן שישים שנה מצווה לקום מפניו. וכן פסק גם בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ג ח"א סי' קי). וכתב הבן איש חי (שנה שניה פרשת כי תצא אות יב) שצריך להיזהר בזה, כי דברי האר"י נאמנים על פי הסוד דברי אלקים חיים.
ובמנחת חינוך (מצוה רנז אות ט) מביא דעה שאף לפי שיטת הנגלה צריך לקום, כפי המבואר מהתרגום שפירש על 'מפני שיבה' מן קדם דסבר באורייתא, ועל 'והדרת פני זקן' פירש מפני סבא, וסבא הוא מבן ששים שהרי מבואר במשנה באבות שבן ששים לזקנה, אם כן מוכרח שלדעתו צריך לעמוד מפני בן ששים, וכתב שלמעשה יש להחמיר כהתרגום לעמוד מפני בן ששים, ובפרט שכן דעת האר"י הק'.
[ועיין בפניני הלכה (גיטין כח). ממתי נקרא אדם זקן לענין דברי הב"ש (אהע"ז סי' ט סק"ו) על אשה שמתו לה שני אנשים, שאם היה אחד מהם זקן, מקילים ואומרים שאינה קטלנית].
