קבלת מתנה מגוי
בגמ': במתנה לא ניחא לי, דכתיב (משלי טו, כז) וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה (בבא בתרא יג, ב).
ברמב"ם (זכיה ומתנה פי"ב הי"ז) כתב, הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם אלא בוטחים בה' לא בנדיבים, והרי נאמר 'ושונא מתנות יחיה'.
בטעם שאין ראוי לקבל מתנות כתב המ"מ, שראוי לכל משכיל להסתפק במה שהיה הכרחי לו ולא יבקש מותרות, והביא את דברי המשנה (פאה פ"ח מ"ט) שכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו. וכל הירא את אלהיו יראה שלימה לא יתעסק כלל ברדיפת ההון ויבין כי כולו הבל, ויראת ה' הוא אוצר קיים, עיי"ש עוד.
ובשו"ע (חו"מ סי' רמט ס"ה) כתב המחבר, מידת חסידות שלא לקבל מתנה אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו שנאמר (משלי טו, כז) וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
ובסמ"ע (סק"ד) כתב טעם אחר לענין זה, שכוונת חז"ל דדרך בני אדם להיות להוט אחר ממון בסוברם להחיות נפשו ונפש ביתו, וקאמר דאדרבה שונא מתנות יחיה, כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף הבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהם. ובפרישה ביאר שהם שני טעמים שקבע הכתוב שכר מצוה זו ב'יחיה', א', מפני שדעת האדם להוט אחר קבלת המתנות בסוברו שיחיה ע"י המתנות לנפשו ולנפש ביתו, ע"כ כתב שאדרבא הבוטח בה' ושונא המתנות יחיה. ב', כדי לשמוע מכלל ההן הלאו, לפי שהנוטל מתנה צריך להחניף לבריות הנותנים לו ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים וכל כיוצא בזה, ובזה ודאי גורם מיתה לעצמו, משא"כ המבזה ושונא מתנות דא"צ להחניף לשום אדם.
לפי דברי הסמ"ע כתב במנחת פתים (או"ח סי' תצח סי"א) לחדש שהיות ואין מצוה להוכיח גוי (כמבואר ברש"י סנהדרין עה. ד"ה ואם), על כן אין חשש לקבל ממנו מתנה, כיון שלא אכפת לן אם לא יוכיחו על מעשיו הרעים. וכיוצא בזה כתב בקובץ דרך כוכב מיעקב (כרך ג דף כז) בשם בעל הדובב מישרים.
עוד הביא בקובץ (שם) בשם בעל הדובב מישרים שביאר מה שאמר אברהם אבינו לשרה (בראשית יב יג) 'אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך', ופירש רש"י (שם) 'למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות'. ולכאורה צ"ע והלא אאע"ה היה שונא בצע ומדוע רצה אברהם אבינו מתנות. וביאר הדובב מישרים שכוונת אברהם אבינו היתה שיתנו לו מתנות, והוא לא יקח אותם, וממילא הוא יהיה בכלל 'שונא מתנות יחיה', וזהו שאמר למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות, 'וחיתה נפשי בגללך' – שבזה שלא אקבל את המתנה יתקיים בי שונא מתנות 'יחיה'. (ועי' מש"כ על זה בעל הבאר שבע בספרו צדה לדרך, פרשת לך לך).
אולם ממה שנתבאר שבעכו"ם לא שייך הענין שונא מתנות יחיה כיון שאין בהם מצות הוכחה, אין להקשות על אברהם אבינו שנהג זהירות בזה גם לגבי עכו"ם, דשאני אברהם אבינו ע"ה שהיה צריך לפרסם אלקותו ית' בכל העולם ולקרב כל העולם לאמונה ולהוכיחם, על כן בודאי היה שייך אצלו הטעם שלא לקבל מהם מתנות כדי שיוכל להוכיחם.
