צער בעלי חיים לצורך האדם

הרמ"ע מפאנו (שו"ת סי' קב) נשאל, מהו להושיב עוף טהור על ביצי עוף טהור אחר שאינו מינו, אם יש לחוש בזה לאיסור כלאים או לא, וכן אם יש לחוש בזה משום צער בעלי חיים שמטריח את העוף לחינם, או מפני הגוזלים שכאשר יצאו לאור העולם יראו שאין זה אמם ויהיה להם צער. והשיב, משנתינו היא זו, שמובא במשנה שנחלקו התנאים בקורא זכר שרבץ על ביצים ממינים אחרים, אם יש בו מצות שילוח הקן, ומבארת הגמרא בסוגייתנו שהמחלוקת בקורא זכר, אבל בקורא נקבה לדברי הכל חייב בשילוח הקן, ואף באופן שהיא רובצת על ביצים של עופות אחרים, כיון שכך היא דרכה, ועל כן ניתן להחשיבה כ'אם רובצת' גם לענין ביצים אלו. הרי שאין בזה משום כלאים, שהרי התורה קראה 'אם' לקורא נקבה שחייב לשלחה, אף שהביצים אינם ממינה. ומזה יש ללמוד גם שאין בזה משום שמטריח את העוף בחינם, מפני שהעוף השני מרחם עליהם שהרי מטעם זה חייב לשלחו.
אך כתב שעדיין יש לדון, שיתכן שרק במין הדומה לו יש לו רחמים עליו, אבל במין שאינו דומה לו אינו מרחם עליו, ויש לו צער שהטריחו אותו לחינם, וכמו שהסתפקה הגמרא ביונה הרובצת על ביצי תסיל או תסיל הרובץ על ביצי יונה, אם יש בזה מצות שילוח הקן, ועל כן הסיק להלכה, שמשום כלאים ודאי אין כאן וכמו שמוכח מהמשנה והגמרא, והטעם מפני שלביצה יש דין של עפר בעלמא, וכמבואר בתמורה (לא.), אך משום צער בעלי חיים ודאי יש לאסור.
ברב פעלים (שו"ת, יו"ד ח"א סי' א) נשאל, במעשה שהיה בעז שהובא לשחיטה, והעז היו קרניו מעוקמים הרבה, ומקצתם שוכבים על הצוואר ואי אפשר לשוחטו אלא אם כן יניח הסכין בין הקרניים ובין הצואר לשחוט, ונסתפקו השוחטים בדבר, והורה להם חכם אחד שיכניסו הסכין תחת הקרניים וישחטו העז, ואף שמקצת הסכין הוא מכוסה, מכל מקום במקום ששוחט בו כנגד הסימנים היה בין קרן לקרן ואינם מכוסים, ואף שבשו"ע (יו"ד סי' כד ס"ח) אסר לשחוט לכתחילה באופן זה, בנידון זה הוי כבדיעבד כיון שאי אפשר לשוחטו באופן אחר, ואף שיכול לחתוך את הקרן ואחר כך לשחוט, אין לעשות כן משום צער בעלי חיים, וכן עשו.
והשיב הרב פעלים, שטעות עשו וטעות הורה החכם, שהיה להם לחתוך את הקרן ולא לחוש בזה לאיסור צער בעלי חיים, שכל העושה לתשמישן של בני אדם ולרווחתם אין בזה משום צער בעלי חיים, וכיון שחשש השו"ע לדעת האוסרים לשחוט באופן זה לענין לכתחילה, מותר לחתוך את הקרן, ואין זה גרוע משאר צרכי האדם ותשמישן שהותר. וכתב להוכיח כן מהמובא בגמרא (ע"ז יג:) שהמקדיש בהמה בזמן הזה, צריך לנעול דלת בפניה שהיא תמות מאיליה, וכתב הרמב"ן (שם ד"ה ולדברי) בטעם שאין בזה משום צער בעלי חיים, משום שכיון שכתבה התורה לענין עבודה זרה (יהושע יא ו) 'ואת סוסיהם תיעקר', רואים מכך, שאין צער בעלי חיים אסור לתקנתם של בני אדם, כגון שלא יבואו לידי תקלה באיסורי הנאה, או לקיים בהם ניוול לעבודה זרה, שבעלי חיים לצורך אדם, שחיטתם וצערן מותר. וכן כתב בפסקי תוספות (ע"ז אות יא) צער בעלי חיים אינו אסור אלא כשמצערה בלא ריוח. ומוכח שכל שעושה לצורך בני האדם אין בזה משום צער בעלי חיים, וכן פסק הרמ"א (אהע"ז סי' ה סי"ד) שכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים אין בו משום איסור צער בעלי חיים.
וכתב, שלפי זה מה שכתב הרמ"ע מפאנו, שאסור להושיב עוף טהור על ביצי עוף טהור שאינו מינו משום צער בעלי חיים, לכאורה נראה דבריו תמוהים, שהרי לצורך האדם מותר לצער את החי, ויש להידחק בדבריו ולומר שלא אסר רק כשיכול להושיב על הביצים עוף ממינם, ולכך לא יושיב עליהם עוף שאינו מינו ויצערו לחינם, אבל אם אין לו אלא רק ביצים שאינם ממין העוף, ודאי מותר לצער העוף בשביל הרווחתו.