פיטורי עבד החשוד כגנב
בגמ': המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך (בבא בתרא צב, ב).
בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קעד) נשאל, בעל הבית אחד ששכר שפחה עברית לשמשו, ואח"כ נודע לו שהיא מוחזקת לגנבנית, אם הבעל הבית יוכל לחזור בו, או שמא כיון שהיתה יכולה להשכיר עצמה במקום אחר אינו יכול לחזור בו משום שגורם לה בכך להפסד.
והשיב, עפ"י הנפסק בשו"ע (חו"מ סי' שלג ס"א-ב) שאם בעל הבית חוזר בו אין לפועלים עליו אלא תרעומת בלבד, [מפני שיכול בעל הבית לומר לפועל השכר עצמך במקום אחר, אלא שיש לו תרעומת בשביל הטורח, (ש"ך סק"א)], אך אם הפועלים יכלו להשכיר עצמם אמש למקום אחר ועכשיו אינם יכולים, נמצא שע"י שבעל הבית חזר בו מפסידים הם ממון, עליו לשלם להם שכרם כפועל בטל.
ולפי"ז כך הדין באותו בעל הבית ששכר את השפחה הגנבת, שאם יכלה להשכיר עצמה במקום אחר ישלם לה את שכרה כפועלת בטילה, ואם לאו אין לה עליו אלא תרעומת.
אכן כתב השבו"י, בנדון שלפנינו שיש בשפחה מום וחסרון גדול כזה, שהרי אי אפשר להשתמר ממנה ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, וכעין זה מבואר בגמ' (ב"ק כח.) שאם העבד גנב יכול הבעל הבית לחזור בו, עיי"ש. ואף שאמרו שבעבדים אין סימפון, והיינו שבעבד אינו יכול לטעון שיש בו פגם שיבטל את המקח, וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' רלב ס"י) אם נמצא גנב או חוטף וכו' וכיוצא בדברים אלו, אינו יכול לחזור משום שכל העבדים בחזקת שיש בהם כל רעות. מ"מ כל זה הוא רק בעבדים כנענים, משא"כ בעבד או שפחה ישראל שכל ישראל בחזקת כשרות הם, בהם לא נאמר שאין סימפון ולכן יכול לחזור בו.
והוסיף השבות יעקב, שבחות יאיר (סי' ריא) משמע שאף בעבד ישראל אומרים אין סימפון בעבדים. אך לא דק, ומתוך שאר דברים שבתשובה זו מוכח שכתב דבריו שלא בהשגחה כד ניים ושכיב. עיי"ש.
ובפ"ת (חו"מ סי' רלב סק"ה) כתב, שכבר מבואר בפירוש ברמ"א (שם סי' תכא ס"ו) כדברי השבו"י, שכתב מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו, יוכל להוציאו קודם זמן השכירות, ואם מסרב יוכל להכותו עד שיצא. והתפלא שם על השבו"י שלא הביא את דברי הרמ"א. ועיין בכרם שלמה (האאס, שם) שכתב בשם ספר מאמר קדישין, שדווקא אם יש לו הוכחה גדולה שהוא גנב, אבל סתם אינו יכול לומר כן, שאם כן אין לדבר סוף וכל אחד יטען שמא יגנוב לי.
ובדברי מלכיאל (ח"ג סי' קנב) דייק מדברי הרמ"א, שאפילו אם הוא רק חושש לגניבה יכול לחזור בו, ואין צריך בירור על זה. ומ"מ כתב, נראה שאין לו רשות לחשדו רק כשראה ממנו דברים שאפשר לחשדו בשביל זה, ולזה נראה שצריך לברר לפני ב"ד מאיזה צד בא בלבו החשד עליו, שהרי בכל טענה קיי"ל (חו"מ סי' עה ס"א) שאומרים לו ברר דבריך, ויוכלו להטיל עליו קבלת חרם אם האמת כדבריו. ולא שייך בזה שאין מחזיקים לאדם שהוא גנב, כיון שטוען ברי, וכנפסק בחו"מ (סי' צ, סי' תכא ס"א) שאף שאין יכול לברר מ"מ כיון שאומר שיודע שגנב אין לקנסו עבור מה שקראו גנב.
ועיין באהל יצחק (חו"מ סי' נג) שבחשש בעלמא אינו יכול לגרשו קודם זמנו, דא"כ לא שבקת חיי.
