סמיכה על ראש הכפרות
בסוגייתנו למדו ממה שנאמר בשחיטת הקרבנות (ויקרא ג יג) 'וסמך את ידו על ראשו ושחט', שהשחיטה צריכה להיות תיכף לשחיטה, ודנו אם דרשה גמורה היא ודין זה הוא מן התורה, או שמא אינה אלא אסמכתא ודין זה הוא מדרבנן.
הרמ"א (או"ח סי' תרה ס"א) כתב, שיש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו על ראשו סביב וסמך את ידיו עליו, כדמות הקרבן ששוחטים אותו תיכף לאחר הסמיכה. וכתב בביאור הגר"א (שם) שדין זה הוא כמבואר בסוגייתנו שתיכף לסמיכה שחיטה.
אך במשנה ברורה (סק"ח) הביא שהט"ז (סק"ג) פקפק בעיקר הסמיכה וכתב שיש למנוע דבר זה, לפי שנראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ, אך באליה רבה (סק"ב) כתב שאין לחשוש לזה מעיקר הדין כיון שהתרנגול אינו ראוי למזבח, ועוד שהסומך צריך לסמוך בשתי ידיו על ראש הבהמה ולא על הצואר ולא על הצדדים, כמו שפסק הרמב"ם (מעשה הקרבנות פ"ג הי"ג), ובתרנגול אין שייך לעשות כן. וגם בשו"ע הרב (ס"א) כתב כטעם הראשון, שאין לחשוש לזה כיון שהתרנגול הוא דבר שאינו ראוי למזבח, ולכן כתב שאם אין לו תרנגולים ולוקח שאר בעלי חיים לכפרה, לא יקח תורים ובני יונה שהם ראוים למזבח, ואם יסמוך ידיו עליהם יהא נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ.
וכיון שטעם השחיטה מיד אחר שהחזיר התרנגול על ראשו הוא רק משום תיכף לסמיכה שחיטה, אם כן הנוהגים כדעת הט"ז שאינם סומכים, אינם צריכים להסמיך השחיטה להחזרת התרנגול על הראש (עוזר ישראל ס"ק כב). ויש אומרים שמכל מקום יסמיכו השחיטה לסיבוב (הלכות חג בחג ימים נוראים פכ"א ס"ח).
ובשער הכולל (פמ"ד ס"ב) כתב שבסידור הרב בעל התניא השמיט מהסידור כל הדברים שנהגו בכפרות, לסבבן סביב הראש ולסמוך עליהן שתי ידיו ותיכף לסמיכה שחיטה, וגם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האר"י ז"ל לא נזכרו, והעיקר הוא רק מה שיש לו סמך מהפוסקים וקבלת רב האי גאון וקבלת האר"י ז"ל באמירת הכתובים ואמירת זאת חליפתי וכו' וברכת השחיטה והשחיטה עם הכוונות.
