סח בין של יד לשל ראש כשהם כבר באויר ראשו
בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' מב) כתב לדון על אחד שהניח תפילין של יד, וכשבא להניח אח"כ של ראש, הפסיק בדיבור קודם שהתפילין נגעה בבשרו אך כבר הגיעה לאויר הראש, האם נחשב כסח בין תפילין של ראש לשל יד וצריך לחזור ולברך, או שמא מאחר שהשל ראש כבר באויר שמעל מקומם וסופם לנוח נחשב כמונח כבר, וכפי הכלל 'קלוטה כמי שהונחה דמי' (גיטין עט:).
למעשה נקט שסברת קלוטה כמי שהונחה אינה שייכת בנידון זה, כיון שכל שהחפץ מונח בידו אין אומרים שסופו לנוח, משום שעדיין הדבר תלוי במעשה האדם אם יגמור להניח את התפילין או לא, ואין זה כדבר שכבר זרק מידו, שברור שינוח. והובאו דבריו בבאר היטב (סי' כה סק"ח).
ובבאור הלכה (שם ד"ה ואם הפסיק) הביא דבריו, וציין שבארצות החיים (המאיר לארץ ס"ק נא הראשון) השיג עליו בראיה ברורה, שאף אם סברת קלוטה כמי שהונחה שייכת גם בדבר התלוי במעשה האדם, מ"מ כאן לא תועיל סברא זו, כיון שכל שלא הידק התפילין לא נגמרה המצוה, ולו יהא שהם כאילו מונחין על ראשו אינו יוצא בזה עדיין עד שיהדקם. וראייתו היא מהתוספות בסוגייתנו (ד"ה משעת) שכתבו מפורש שעיקר מצות תפילין היא הקשירה דהיינו ההידוק על ראשו, וא"כ אף אם נאמר שעל ידי זה שהם באויר הראש נחשב הדבר כאילו התפילין מונחים במקומם, מ"מ הרי צריך גם לקושרם ולהדקם, וכל שלא קשר לא קיים המצוה ונחשב כסח ביניהם.
אך באשל אברהם (בוטשאטש, שם ס"ט) ג"כ הקשה קושיא זו, וכתב שכוונת ההלכות קטנות על אופן שכבר יש הידוק סביב הראש והרי זה בכלל קשירה, ומ"מ עדיין לא גמר להניח התפילין, שגוף הבית כולו באויר, ועדיין אין כאן הנחה, וע"ז נסתפקו אם שייך לומר כמי שהונחה.
ובשו"ת בית שערים (או"ח סי' כד) נשאל שאלה זו, והשואל כתב שאין לומר בזה שהתפילה כמי שהונחה, לפי שקלוטה כמי שהונחה אומרים רק במקום שאין הקפדה בפרטי ההנחה רק צריך שיהיה נח, אבל תפילין שיש קפידא באופן הנחתם כמבואר בשלחן ערוך (או"ח סי' כז סעיפים ט-י) אין אומרים שכמי שהונחו אלא צריך הנחה ממש. ובבית שערים הצדיק סברא זו, ועיי"ש בתשובתו שכתב עוד כמה סברות למה אין אומרים בתפילין שהם כמי שהונחו כבר אם הם באויר ראשו.
ובשיעורי ר' דוד פוברסקי (כתובות סי' מב) כתב לדון מדוע ההלכות קטנות לא דן בזה מדין לבוד, שאף שהתפילין מונחים ביד האדם שייך לומר שמדין לבוד הרי הם כמונחים במקומם, וכל שהם בתוך ג' טפחים למקומם לא יחשב הדיבור להפסק אף שעדיין לא הידקם. וביאר עפ"י דברי הארצות החיים הנ"ל, שכל שלא הידק התפילין לא גמר מצות הנחת תפילין, ולכן אף דין לבוד לא יועיל מפני שכל שלא הידק לא גמר המצוה אף אם נחשיבם כמונחים.
ועיין בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ה אות ט) שהביא דברי ההלכות קטנות, ודן לענין טלית, אם בירך על הטלית והניחה על ראשו, וקודם שהשליכו על כתיפו השמאלית שמע ברכה, אם הוא הפסק, או שמא אומרים בזה שסופו לנוח וכמונח דמי. וע"ע במאסף לכל המחנות (או"ח סי' כה ס"ק עה).
