סוכה שתחת חלון מסורג בתקרה ושתחת חבלי כביסה

בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ד סי' ח, הובא בקצרה בבאר היטב ושערי תשובה סי' תרכו סק"ז) דן בדבר מה שהיה מצוי ברוב הבתים שבמצרים, שהיו פותחים חלון באמצע הגג והוא נקרא בלשון ערבי דווא"ר, כדי להכניס אויר ואורה לבית, כי דרך חלונות מהצד לא היה מקום להכניס אורה ואויר לבית מפני שהיו הבתים דחוקים וסמוכים זה לזה, והיו עושים על שטח הדוואר שבכה ומעשה רשת כדי למעט הזבובים מן הבית וגם למנוע הצפורים מלירד לבית, ודן אם סוכה שנעשית תחת רשת זו פסולה.
והוכיח הגינת ורדים מסוגייתנו שבה דנו בסורגים לענין טומאה, ומבואר שכל שהחלון עשוי לאורה ולאויר, אם החורים שבו גדולים מרוחב סלע הרי הוא חשוב כסתום כולו, ואין הטומאה יוצאת ממנו. וכן הובאו בסוגייתנו דברי ר' יוסי שחבילי המטה וסריגי חלונות חוצצים בין בית לעלייה שלא להכניס טומאה לצד השני, ופירש רש"י (ד"ה חוצצין בין בית לעליה), שאף על פי שהם נקובים, הרי אין בנקבים פותח טפח, וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלוא אגרוף, וכל נקב שבין בית לבית או בין בית לעלייה שיעורו כפותח טפח, ואם היה הנקב פחות משיעורים אלו אין הטומאה עוברת, ואפילו אם נגע כנגד הנקב הרי הוא טהור. וכיון שהשבכות הללו עשויות נקבים דקים שלכל היותר הם כחצי סלע, הרי הם חוצצים בפני הטומאה שלא תעבור מעבר לעבר, והתקרה חשובה כסתומה. ואם כן יש להסתפק אם גם לענין סוכה נחשב החלון כסתום והסוכה שתחתיו נחשבת כסוכה שתחת התקרה שפסולה.
אך כתב, שנראה שאף על פי שלענין טומאה חשוב החלון כסתום באופן זה, מכל מקום לענין סוכה אין דנים את התקרה כסתומה, אלא רואים את התקרה כאילן ואת הסוכה שתחתיו כסוכה שתחת האילן, שכל שחמתו של האילן מרובה מצילתו אינו פוסל את הסוכה שתחתיו. וכיון ששבכה זו אין לה צל כלל אין לפקפק בכשרותה. שלא נאמרו שיעורי חלון, אלא לענין טומאה בלבד שדנים בה אם החלון סתום או לאו, וכל שהחלון חשוב כסתום, אין הטומאה יכולה לעבור אל הצד השני כלל מפני דוחק הנקב. אבל לענין סוכה אין צריך אלא שהצל יבוא מהסוכה ולא ממה שמעליו, וכל שצלתה של הסוכה מרובה מחמתה והסכך שלמעלה חמתו מרובה מצלתו אין חוששים כלל.
וכתב, שאם פירשו את השבכה המטללת על סכך הסוכה ממש, כל שכן שתהיה הסוכה כשירה, כיון שבאופן זה בטלה חשיבותה והרי היא כמי שאינה, ואף לענין טומאה לא תחצות באופן זה, וכמבואר בסוגייתנו שאם פרסן על האויר שעל פני המת, הנוגע כנגד הנקב טמא, כיון שבאופן זה אינם חשובים כתקרה לחצוץ בפני הטומאה. ואם פרסן על המת ממש ולא באויר, הרי הם בטלים לגמרי למת ונעשים כבגדיו. ואם כן אף לענין סוכה כל שיפרוס את השבכה על הסוכה עצמה כל שכן שתתבטל אליה.
וכן כתב בשו"ת בית יהודה (עייאש, סי' יז) בדבר הסוכות שעושים בחצרות תחת סריגי הברזל שאין ביניהם שלשה טפחים, שאף על פי שיש לסריגים דין סכך פסול, אין אומרים לבוד להחמיר, כיון שחמתה של הסוכה מרובה מצילתה.
אך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' נו) דן, בדבר חוטי כביסה שמעל הסוכות, וכתב שאם אין בין חוט לחוט ג' טפחים יש מקום להחמיר ולחשוש לדעת הב"ח (או"ח סי' תרכו ס"ה) שסובר שאומרים לבוד להחמיר, ולפי זה נחשבים כל החוטים כסכך פסול שלם, ויש להסירם לפני עשיית הסוכה. וכתבו בקובץ מבית לוי (תשרי עמ' כג) ושאר פוסקי זמנינו, שאף שהרוצה להחמיר בכך תבוא עליו ברכה, מכל מקום אינו יכול לכפות את השכן להסיר את חוטי הכביסה שלו העומדים מעל סוכתו, וצירפו כמה צדדי היתר בדבר [מלבד מה שדעת הב"ח אינה מוסכמת על הפוסקים]. ובהלכות חג בחג (סוכה פ"ט ס"ט) נקט שגם הב"ח והראשונים שהחמירו בלבוד, לא דיברו אלא בדבר העושה צל, וכיון שמחשיבים אותו כשלם, הרי זה כאילו בא הצל שבסוכה מחמת הסכך הפסול. אבל בחוטי כביסה וסורגים אין בא שום צל לסוכה מחמתם, ובזה מודים הכל לדברי הגינת ורדים והבית יהודה, שכיון שאין צל הסוכה אלא מחמת הסכך הכשר הרי הסוכה כשירה.
וע"ע במה שדן בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ד סי' עג), לדחות דעת הגר"י שור אב"ד קיטוב בעל שו"ת דברי יעקב, שחידש על פי דברי הגינת ורדים שאם יניחו על הסוכה תקרה של זכוכית לא תיפסל משום סכך פסול כיון שאין הזכוכית גורמת צל בסוכה. וכתב הקנין תורה שכיון שתקרה היא זו הרי היא פוסלת גם כשאינה גורמת צל, ועיי"ש עוד.