נסיעה באוירון [אירפליי"ן] מעל מקום המקדש

בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ג סי' נח) נשאל באלו הסובבים באוירון [אירפליי"ן] מעל ירושלים כדי לראות העיר וסביבותיה, אם צריכים להקפיד שלא לעבור באויר שמעל מקום המקדש והר הבית.

והנה בסוגייתנו הסתפק רבא בטמא שתלה עצמו באויר העזרה אם חייב על ביאת מקדש או שלא. ופירש הרמב"ם (שגגות פי"א ה"ד) שהספק הוא, אם אויר העזרה כעזרה ועובר בזה על איסור ביאת טמא למקדש, או שמא אין אויר העזרה כעזרה ואינו חייב עליו. ועלתה האיבעיא בתיקו. וכן פסק הרמב"ם שהדבר ספק [כמובא באליבא דהלכתא]. והתוס' (ד"ה תלה עצמו) הביאו שיש גורסים כן בגמרא, שהספק הוא אם אויר העזרה כעזרה. 

והקשו על זה, ממה שמוכח בכמה מקומות שדין אויר העזרה כעזרה עצמה. ולכן פירשו, שהספק הוא אם יש איסור בשהייה בעזרה באופן שאינו בן השתחויה, שהרי התולה עצמו באויר אינו בן השתחויה, ורבא צידד שאין חיוב לשוהה אלא אם כן יכול להשתחוות.

ונמצא שלדעת הרמב"ם אסור מספק לשהות באויר העזרה, ולדעת התוס' השוהה באופן שהוא בן השתחויה אסור בודאי. ואף שבמקום שיש גג אין קדושה באויר אלא עד הגג ולא למעלה ממנו, מכל מקום במקום שאין גג מבואר בפירוש הראב"ד למסכת תמיד (ל:) לענין הבימה שהיו עושים במוצאי שביעית למלכים, שמקומות אלו נתקדשו עד הרקיע, וגם אם אחר כך יבנו בתוך חלל אויר זה גגות, תהיה קדושה על הגגות, שכל מקום שהיה חלק בזמן שנתקדשה העזרה, נתקדש עד רום רקיע ואין יכולת ביד בוני הגגות להפקיע את קדושתו. ואם כן יש במקום המקדש מקומות שקדושתן היא עד לרום הרקיע, ואסור לשהות באויר שמעל מקומות הללו בטומאה.

ודן שם, אם יש לומר שקרקעית האוירון היא כאוהל המפסיק בין הטמא לבין מקום המקדש. ודחה היתר זה מפני כמה טעמים, ובראשם שאוהל זה שהוא מיטלטל ממקום למקום נחשב אוהל זרוק ואינו אוהל לחצוץ בפני הטומאה. אמנם בחזון איש (אהע"ז נזיר סי' קמד סק"ט) כתב, שיתכן שאפילו אם נסבור שאוהל זרוק שמו אוהל, אסור לטוס באוירון מעל מקום המקדש, משום שהאוירון עצמו מקבל טומאה ולכן אינו חוצץ בפני הטומאה.

והוסיף עוד בקנין תורה, שמלבד האיסור שבנסיעת הטמאים באויר מקום המקדש, עוד יש איסור בעצם הבאת האוירון באויר הקודש, שהרי מכונה זו היא כלי מתכות, ואם נגעה פעם אחת במת הרי היא טמאה כמת עצמו שהרי חרב שנגע במת הרי הוא כחלל, וכמו שפסק הרמב"ם (ביאת מקדש פ"ג הט"ז) שהזורק כלים טמאים למקדש אפילו היו כלים שנגעו במת פטור מן הכרת, אבל חייב מלקות. וכל המסייע להפריח את הכלי הטמא טומאת מת לאויר הקדושה עובר בלאו שיש בו מלקות, ואין לך זלזול בקדושת הקודש והמקדש יותר מזה. ולכן יש להזהיר לכל מי שיש בו ריח יראת שמים שימנע מזה.

וראה עוד מה שכתב בזה בספר אבני חן (ח"ב סי' מט ס"ג), שאף לדעת הסוברים שאין איסור תורה אלא כשנכנס לעזרה דרך ביאה ולא במי שנכנס דרך גגות משום שאין זו דרך כניסה, מכל מקום בימינו שדרך העולם לפרוח באוירון הרי זה נחשב דרך ביאה, ויש בזה איסור דאורייתא.