נטילת ידים משהאיר היום למי שהשכים קודם
בסוגייתנו נתבאר דין קידוש ידים ורגלים שהיו הכהנים מקדשים במקדש כל יום בתחילת העבודה. והובאה מחלוקת רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון לענין מי שהיה עומד ומקריב על גבי מזבח כל הלילה, רבי סובר שצריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו משהאיר היום, שלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שאין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, ואינו צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו.
וההלכה היא כדעת רבי. ואמר רבי יוחנן שאם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן שהיא קודם שהאיר היום, אינו צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו משהאיר היום, שכבר קידש מתחילת עבודה, ופירש אביי שאמר ר"י דבריו לשיטת רבי, וסובר שמודה רבי שמקרות הגבר ועד הבוקר אין הלינה פוסלת. ולפי דברי רבא לא דיבר רבי יוחנן בדעת רבי, אלא הכריע כרבי אלעזר ברבי שמעון לענין תחילת עבודה ולא לענין סוף עבודה, ולכן מי שקידש בלילה להקטיר חלבים שהוא סוף עבודת יום אתמול צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו, אבל מי שקידש ידיו ורגליו לתחילת עבודה שהיא תרומת הדשן, אינו צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו.
מהלכה זו דנו הפוסקים לפרטי דינים המצויים בזמננו. שהנה בטעם ברכת על נטילת ידים בשחרית נאמרו ב' טעמים בראשונים, הרא"ש (ברכות פ"ט סי' כג) כתב, לפי שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, ולכן תקנו חכמים ברכה על הנטילה לקריאת שמע ולתפילה. והרשב"א (שו"ת ח"א סי' קצא) כתב, לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה, וצריכים אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר, ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. וכתב במשנה ברורה (סי' ד סק"א) שלהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה, כמבואר בשולחן ערוך ובמשנה ברורה שם בהמשך הסימן. עוד טעם הביא במשנה ברורה (סק"ח) לנטילת ידים, משום רוח רעה השורה עליהן ומסתלקת בקומו מכל הגוף ונשארת על הידים, [אלא שמשום טעם זה לבד לא היו מתקנים על זה ברכה, ולכן אנו צריכים גם לטעמים הנ"ל], ומטעם זה כתב בשולחן ערוך (שם ס"ב) שידקדק לערות עליהן מים ג' פעמים, להעביר רוח רעה ששורה על הידים. וב' טעמים אחרונים אלו יש להם שייכות עם קידוש ידים ורגלים מן הכיור, וכמו שיבואר.
כתב בשולחן ערוך (שם סי"ד), שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום כדי להעביר רוח רעה השורה על הידים. וכתב הרמ"א שיטלם בלא ברכה. וביאר במשנה ברורה (ס"ק לא) שהספק הוא משום שיש אומרים שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה לשרות פעם שנית. וכתב באליה רבה (שם סק"ה) בשם דמשק אליעזר (חולין קו: אות לז), שמיד כשעולה עמוד השחר מסתלקת הרוח רעה, ולא עד אור הבוקר ממש או עד הנץ החמה. ולכן משעלה עמוד השחר צריך ליטול ידיו, ושוב אינו צריך ליטול אחר כך לכל הדעות. וכתב באליה רבה שיש זכר לדבר מהמבואר בסוגייתנו שאם קידש ידיו ורגליו מהכיור בלילה צריך לקדש ביום, שהלינה פוסלת בקידוש, ופירש רש"י (ד"ה צריך) שעמוד השחר הוא העושה לינה. ונראה שאותה לינה המצרכת קידוש ידים ורגלים שנית, היא הלינה המצרכת נטילת ידים שחרית, וממה שכתב רש"י שזמנה בעלות השחר, יש להביא ראיה לדברי הדמשק אליעזר שאף לענין נטילת ידים הכל תלוי בעלות השחר. וכתב שלפי זה אפשר גם שאם נטל ידיו מקרות הגבר אין צריך לרחוץ עוד שנית, כמו שאמרו בסוגייתנו שמקרות הגבר ועד הבוקר אין הלינה פוסלת. אך מסיק שיש לחלק.
