נוסח 'מי שברך' לחולה

בגמ': רבא, יומא קדמאה דחליש אמר להון לא תיגלו לאיניש, דלא לתרע מזליה, מכאן ואילך אמר להון, פוקו ואכריזו בשוקא, דכל דסני לי ליחדי לי, וכתיב (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וגו', ודרחים לי ליבעי עלי רחמי. (נדרים מ, א).

בסוגיין. רבא, יומא קדמאה דחליש אמר להון לא תיגלו לאיניש, דלא לתרע מזליה, מכאן ואילך אמר להון, פוקו ואכריזו בשוקא, דכל דסני לי ליחדי לי, וכתיב (משלי כד) בנפול אויבך אל תשמח וגו', ודרחים לי ליבעי עלי רחמי.

וביאר המהרש"א (ח"א ד"ה ושאמר) שרבא אמר שלא יגלו על המחלה ביום הראשון של מחלתו, כענין שאמרו במועד קטן, ברית כרותה לשפתים, ואל יפתח אדם פיו לשטן לומר שהוא חולה.

ובברכות (נה:) הובא גם מעשה זה בגמ' ושם הגירסא היא שרבא אמר להם שלאחר היום הראשון יצאו ויכריזו בשוק 'רבא חלש'.

והנה יש שהעירו על נוסח המי שברך לחולה שאין לומר 'בעבור שירפא את החולה' כיון שבכך יש פתיחת פה לשטן, ועל כן יש לומר 'בעבור שירפא את פלוני פלוני', (בעל המנחת אלעזר בספרו דברי תורה ח"ה אות יד, ובספרו חמשה מאמרות לרחא"ש קו' נוסח התפלה דף קעד בשם השם שלמה והדרכי תשובה, והו"ד בדרכי חיים ושלום אות רכ).

ועיין בטעמי המנהגים (עמוד תצג אות ב) שכתב בשם בעל הבני יששכר בספרו דברים נחמדים שכשאחד מבני עמינו אינו בשלימות הבריאות אין מספרים זאת בלשון הקודש אלא בלשון אשכנז 'פולני איז קראנק' , אך כשמספרים על חולה אומרים פלוני איז חולה, מפני שלשון הקודש מסוגל שיתקיים מה שמדברים בו ועל כן כשמדברים על מחלתו של יהודי נזהרים לא להזכירו בלשון הקודש.

וע"ע בספר מעשה בצלאל (פרשת חיי שרה) שבלשון הקודש כשרוצים לחזק דבר מה מוסיפים לו נו"ן, כגון רחום, רחמן, חולה חולני, וכתב שעל כן אין לומר במי שברך לאשה את האשה החולנית אלא את האשה החולה.