מפה על שולחן האכילה

בגמ': אמר רבי אמי אמר רב מאי דכתיב (יחזקאל יב, ג) וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה, זו נר וקערה ושטיח.  (נדרים מא, ב).

אמר רבי אמי אמר רב מאי דכתיב ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה, זו נר וקערה ושטיח. ובר"ן (ד"ה ושטיח) כתב 'ושטיח - עור לאכול עליו'.

בספר יד הקטנה (ברכות פ"ח אות ד) האריך בענין קדושת האכילה, וכתב שטהרת הגוף והנקיות הם מבוא גדול לדרכי הקדושה, מאחר וכל מיאוס זוהמא ולכלוך הם מצד הטומאה, ולכן בענין האכילה הוזהרנו לטהר את הגוף מכל מיני מיאוס ולכלוך, והזהירו בנקיות השולחן, ואמרו (בבא בתרא נז:) בשולחנו של תלמיד חכם 'שני שלישי גדיל, ושליש גלאי שעליו קערות מונחים', ופירש רש"י שהבא לאכול יכסה את רוב שולחנו במפה טהורה ונקיה לתת עליה הפת והמאכל, ושליש מגולה להניח עליו קערות וכוסות שלא ילכלכו המפה ויתבזו האוכלין.

יש שכתבו שיש להזהר שתהא מפה תמיד על שולחן האכילה, כמבואר בכף החיים (יו"ד סי' קנז סק"ט) ובשלחן הטהור (סי' ז), ובסדור רבי אשר כתב שהוא מתקנת הר"ש אלקבץ ורוב בעלי התורה שבצפת.

בספר אוצר כל מנהגי ישורון (מהדות"ל סי' ב) כתב שהמנהג היה שהמפה לא היתה פרוסה על השולחן תמיד אלא רק בשעת האוכל, וכן שהמפה לא היתה פרוסה על כל השולחן אלא על מקצתו, והוכיח כן מדברי המהרש"א בח"א (ב"ב שם) שכתב 'שלחן של ת"ח כיצד ב' שלישי גדיל כו' אמר כמו שניכר הת"ח במלבושיו כך הוא ניכר גם במאכלו בנקיות ובהסתפקות דהיינו שאינו עורך כל השלחן רק ב' שלישים ממנו ועליו קערות שאינן מאוסין כמו הקדירות גם עלי ירק שמסתפק לו בזה משא"כ שלחן של ע"ה שהקדירות שהן מאוסין רבים מקיפין אותו והם חמין כלי ראשון וקאמר דאינו דומה כלל לשלחן אלא דומה למדורה שהקדרות רותחין עליו'.

ועיין בשלחן הטהור לבעל השומרי אמונים (עמוד קלב) שכתב שיש להניח בימות החול מפה פחות יפה משל שבת.