כשרות גליצרין וג'לטין הנעשה ממאכלות אסורות
החלקת יואב (שו"ת, יו"ד סי' יא) חילק בין האופנים שבהם חוזר המאכל ונתקן, ודבריו הם כעין פשרה בין דעת החוות דעת המתיר בכל אופן לבין דעת החולקים עליו ואוסרים בכל אופן. וכתב, שאם אין אפשרות לחזור ולתקן המאכל עצמו, אלא רק על ידי הוספת רוב של דברים אחרים, אין זו תקנתו של המאכל עצמו, ונמצא שהמאכל עצמו פסול הוא ופקע ממנו איסורו. אבל אם יכולים לחזור ולתקן את המאכל עצמו בלי תוספת דברים אחרים, או כגון שאור שמתחילה עומד לאכלו על ידי תערובת עם עיסה, אם כן לכך עומד הוא מתחילה שיחזור וייתקן, ולא פקע איסורו מתחילה.
וכעין זה חילק במשנת רבי אהרן (שו"ת, ח"א סי' יז אות יט), שדבר שנפסל בעצמותו לאכילה וכמות שהוא אינו ראוי לאכילה לעולם, אלא שיכולים להכשירו על ידי תבלין וכדומה שיהיה ראוי לאכילה, פקע איסורו. אבל כשנעשה בעצמותו ראוי לאכילה לא פקע ממנו איסורו. אך כתב, שמדברי החוות דעת אין נראה כחילוק זה, אלא לדעתו בכל האופנים פקע האיסור משעה שאינו ראוי לאכילה.
אך במנחת יצחק (שו"ת, ח"א סי' נב, ח"ה סי' ה) האריך להוכיח שלהלכה אין פוסקים כהחוות דעת, ואף לא כהחלקת יואב שמודה לחוות דעת בנעשה אינו ראוי לכלב ואינו עומד להיתקן, אלא ההלכה היא שכל שחוזר ונעשה ראוי לאכילה חזר עליו איסורו. ועל פי זה כתב, שאין להתיר גליצירין הנעשה מחֵלֶב ע"י תחבולות מלאכת הכימיה שמנקים אותו ע"י בישול ותחבולות, עד שמפרידים ממנו כל הפסולת מכל טעם חלב שבו, וגם ריחו של חלב אין מרגישים בו, ואף שיש שצידדו להתירו לפי שבמהלך הכנתו נפסל לגמרי מאכילה, ואף אח"כ אינו ראוי לאכילה בפני עצמו אלא על ידי תערובת, וכן יש שהתירו מטעם זה אכילת דזשעליטין [ג'לטין] הנעשה מחתיכות עורות שכבר עובדו בבורסקיות, לפי שבינתיים נתיבש כעץ ואינו ראוי אף לכלב, לא נתקבל היתרם אצל גדולי הדור.
