כיצד יש לסתום את אוזניו כששומע דברים בטלים
בגמ': אמר ר' אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם וכו' משופות כיתידות, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו. תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה (כתובות ה, ב).
בספר באר הגולה (הבאר השלישי) ביאר שלאזן לא נעשה דבר הסוגרו כמו בעין או בפה, שבהם ישנה אפשרות לסוגרם בלא צורך להיעזר לשם כך ביד, מפני שהאוזן משמשת לקבלה בלבד, ושלימות הקבלה היא כשהכלי פתוח לקבלה, ולכן אין לאזן סתימה בעצמותה, שהרי אם יהיה לה סתימה נמצא שיהיו שני הפכים בנושא אחד.
ומפני כך הוקשה לתנא דבי ר' ישמעאל, שהרי אין ראוי שיהיה האוזן חסר סתימה, דסוף סוף האוזן בעצמו חסר, ולכך אמר שנברא לאוזן אליה שהיא רכה כדי שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף האליה לתוך אזנו, וממילא נמצא שהאזן שלימה, שהרי באזן עצמה יש את החלק שסותמה. ועוד כי אם יניח אצבעו בתוך אזנו יהיה מטנף אצבעותיו בצואה שבאוזן, ולכך נברא לו האליה, ומפני כי האליה אינה נשארת באוזן, נבראו אצבעות ידי האדם משופעות, שיניח אצבעו על האליה ובזה נשאר סתום.
ומעתה הוא בשלימות לגמרי, כי האוזן שהוא משמש לקבלה אין ראוי שיהיה בו סתימה, ומצד שאזן פתוחה הוא 'חסר' ראוי שיהיה השלימות באוזן עצמה, ולכן האליה שהיא חלק מהאוזן היא החלק שסותם את האוזן, ומפני שאין האליה נשארת באזן, ואין זה סתימה, נבראו האצבעות משופעות וכנ"ל. והרי זה דומה לפתח הבית שיש לו דלת, ואין הדלת נשארת סגורה, שהרי הדלת משמש לפתיחה, וכדי להשאיר את הדלת סגורה מניחים דבר כמו עץ שמעכב את הדלת שלא תפתח.
והנה רבים תמהו על מאמר חז"ל זה, שלא מצאנו ביאור בחז"ל לגבי שאר איברי האדם מדוע צורתם כך או כך, ואם יש לשאול על טבע הבריאה, יש לדון גם על שפוע החוטם או על צורת אצבעות הרגלים וכיוצ"ב, וביערות דבש (ח"א דרוש יא) ביאר שהאדם נברא באופן שיהא כולו רק לעבודת ה', ובאופן הדומה למלאכים, וכמו שבמלאכים אינם משבחים בפיהם את הקב"ה כל הזמן, וכן אינם יכולים להביט כל הזמן בזיו השכינה, כן באדם נעשה בפיו ובעיניו אפשרות שבעת שירצה יוכל לסגרם. אך הנה האדם הוא כלי קבלה, וקודם חטא אדם הראשון היה במדרגה גבוהה, ולכן לא היה לו סוגר לאזנו, וכמו שהמלאכים שומעים כל הזמן דברי אלוקים חיים, כך היה גם האדם, ולא היה חשש שישמע דבר לא טוב, ולכן לא הוזקק לסוגר לאזנו, אך לאחר שאדם הראשון חטא הוצרך הקב"ה ליתן לאדם מגן לאזן לעכב השמיעה.
ומה עשה, הוא הדבר שנאמר במדרש ילקוט (עיין במדרש אבכיר) על הפסוק זה ינחמנו מעצבון ידינו כי בשעת הבריאה לא היה חילוק אצבעות כלל, ואח"כ לאחר חטא אדם הראשון נחלקו, וזה היה הטעם, כי היתה אז האוזן צריכה דבר המונע שמיעה, ויוצר האדם למען תקון אדם שלא ילכד בפח הנחש, חילק האצבעות, כדי למנוע שמיעה בעת הצורך.
ולכן הקשה הש"ס רק על אצבעות האדם מפני מה הן משופות, שודאי אילו היה מתחלת בריאה, לא תפול בו שום שאלה, כמו שלא תפול שאלה על תבנית שאר האברים, רק על האצבעות שלא היו בשעת הבריאה שהרי היד לא היתה מחולקת, ואח"כ נעשה כן, על זה שאל, ולכך תירצו, שנעשה כן להגן שלא ישמע דברים בלתי הגונים, וזה נתחדש לאחר חטא אדם הראשון כנ"ל. (והאריך בזה גם החיד"א בפתח עינים ה., ובברית עולם על ספר חסידים סי' עב).
