כיבוד אדם אחד למוהל וסנדק

בגמ': בגמ': אמר להם רבן גמליאל לזקנים, עישור שאני עתיד למוד, נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו. ועישור אחר שאני עתיד למוד, נתון לו לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו (קידושין כז, א). 

שאין לאב לכבד אחד שיהיה גם מוהל וגם סנדק, שהרי זה כנותן את מתנותיו לכהן אחד שמביא רעב לעולם.

ולמד זאת בשיטת הנודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סי' פו) שהזכיר סברא כזו כשדן על סנדק אחד לשני בנים.

דוגמא ליסוד זה הביא האבני חפץ מביאורם של התוס' בסוגיין (ד"ה נתון) שרבן גמליאל נתן מעשר ראשון לר"י ומעשר עני לר"ע, ולא נתן גם מעשר עני לר"י על אף שגם הוא היה עני, היות שרצה לתת מתנותיו להרבה עניים. כך גם בעניין הכיבודים בברית מילה שיש לחלק את המצוה לאנשים רבים, ולא לתת את כולם לאדם אחד.

מדברי התוס' כתב גם ללמוד שלא כדעת הפרי חדש שסבר שאם נותן את כל מתנותיו לכהן אחד באקראי, אין חשש בזה. אמנם עיי"ש מה שנקט בזה לדינא.