ילדים מפולין שנמסרו לאחר המלחמה
בגמ': מעלה עשו ביוחסין (כתובות טו, א).
הגאון בעל הקהילות יעקב הסתפק בדבר אשר לאחר המלחמה נסעו עסקנים לפולין ללקט ילדים שנעזבו בבית נכרים בזמן הגזירות, ונכרית אחת אמרה על ילדה אחת שיהודי פלוני הפקיד אותה אצלה למען הצלת הילדה, ומסרה את הילדה לעסקנים. הילדה הובאה לארץ ישראל ונתחנכה במוסד שומר דת והמחנכת נתוועדה מדבר זה, ולא הגידה לה כלום.
ילדה זו גדלה ונשאת לתלמיד חכם, ולאחר זמן נודע לו מדבר זה ובא לשאול אם היא בחזקת ישראל או שמא היא צריכה גירות, ודן שם אם יש לסמוך על אומדנא שוודאי אינה בת של הנכרית עצמה שהרי אין דרך שאדם ימסור את בנו לאיש זר מאומה אחרת, וא"כ מוכרח שהוולד נאסף על ידה, ומאחר ובאותו זמן רוב האסופי היו יהודים יש לילך אחר הרוב, אך לענין יוחסין מבואר בסוגיין שאין הולכים אחר הרוב, ומ"מ דן שם שכיון שברוב ישראל מה שאין סומכים על רוב אינו אלא דרבנן, ובדרבנן מסיח לפי תומו נאמן, ובפרט כשיש אומדנא גדולה שהילדה יהודית.
