טעם שאין מזכירים 'המבדיל בין טמא לטהור' בהבדלה
בגמרא, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל המבדיל על היין במוצאי שבתות זוכה לבנים זכרים, שנאמר (ויקרא י י) 'להבדיל בין הקדש ובין החול', ונאמר (שם יא מז) 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור', וסמוך לו 'אשה כי תזריע' (שם יב ב). ומבואר שיש קשר ושייכות בין ההבדלה במוצאי שבת להבדלה בין הטמא לבין הטהור.
והקשה בדברי יואל (פרשת שמיני עמ' ריג), שאם כ"כ גדולה השייכות ביניהם עד שהזהיר בהבדלה זוכה למה שסמוך בפסוק להבדלה בין הטמא לבין הטהור, כל שכן שהיה מן הדין שיזכירו הבדלה זו שבין הטמא לבין הטהור בהבדלה, ולמה אין מזכירים בה אלא הבדלה בין קודש לחול, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, ואילו ההבדלה בין הטמא לטהור אין מזכירים בה כלל.
ותירץ, על פי מה שכתב רש"י (ויקרא יא מז), שלשון ההבדלה שנאמר בפסוק 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור' אינו שייך בהבדלה בין חיות ובהמות טהורות לטמאות, שאין צריך להבדיל ביניהם, אלא כוונת הפסוק להבדיל בין נשחט חציו של סימן שהיא טרפה לנשחט רובו של סימן שהיא כשרה. ומבואר שלשון הבדלה אינו שייך אלא בשני עניינים הקרובים זה לזה ודומים זה לזה וצריך להבדיל ביניהם, אבל עניינים שאין בהם דמיון אין שייכת בהם הבדלה.
ועל פי זה כתב, שרק בין קודש לחול, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה שייך לשון הבדלה, לפי שהם קרובים זה לזה, שהקודש והחול קרובים זה לזה בזמן, והאור והחושך היו משמשים בששת ימי בראשית בערבוביה עד שהבדילם הקב"ה וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, וגם בין ישראל לעמים שייך לשון הבדלה, לפי שיש באומות העולם נשמות קדושות שנטמעו ביניהם והם הגרים שרוצים להתגייר, וגם קודם מתן תורה סיבב הקב"ה אחר האומות ואם היו רוצים בכך היו יכולים לקבל את התורה.
אבל בין הטומאה והטהרה אין שום דמיון ואין שייך לשון הבדלה. ואף על פי שיש אופן שבו שייכת הבדלה בין טמא לטהור, והוא כמו שכתב רש"י הנ"ל להבדיל בין בהמה שנשחט בה חצי סימן לבהמה שנשחט בה רוב סימן, מכל מקום בתפילה ובברכות צריך לומר לשון מבורר. ואם היו אומרים בברכת הבדלה לשון הבדלה בין טמא לטהור, היו באים לטעות ולומר שיש דמיון מה ביניהם, ויצא מזה מכשול גדול שיגידו שאפשר להתקרב אל הטומאה. ובאמת אין הדבר כן, אלא צריך לברוח מדבר שמביא טומאה לישראל הרחק כמטחוי קשת, ולהתרחק מהם מרחק רב, כמו שכתב הרמב"ם (דעות פ"ו ה"א), שיתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, ואם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי, ישב לבדו יחידי, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים.
