טלטול בשבת לצורך על ידי קטן
בגמ': קטן הבא לכבות אומרים לו אל תכבה ששביתתו עליהם (יבמות קיד, א).
בגמרא מבואר שקטן הבא לכבות אביו מצווה להפרישו, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' שלד סכ"ה) שקטן שבא לכבות צריך למחות בידו, וכתב במשנה ברורה (שם ס"ק סה) שצריך האב למחות בקטן אפילו אם לא ציווה לו לכבות את הדליקה משום דמסתמא הוא עושה על דעת אביו, ומפני שקטן אין לו שקול הדעת לעשות אדעתיה דנפשיה, ועושה לדעת אביו שיודע שכיבוי זה נוח לאביו וכיון שהאב מצווה על שביתת בנו עליו למחות בבנו.
וכתב במשנה ברורה (סי' שמג סק"ג) שתינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בעל כורחו מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו, וכן אם הוא כהן אין צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אא"כ הוא בר הבנה אזי מצוה על אביו להוציאו כדי להפרישו מן האיסור מחמת מצות חינוך.
וכתב בברית עולם (דיני אמירה לנכרי סי' כב אות ו) שבכל תינוק בן שלוש יש לחשוש שהוא בר הבנה ומחויבים להפרישו מאיסורי לא תעשה, אבל לפני כן אין צריך מדינא להפרישו לפי שאינו בר הבנה.
והנה כתב באשל אברהם (בוטשאטש סי' שמג ס"א) מעשה שהיה ביום הכיפורים, נפל נר על השולחן והודלק פרכת ממשי ופשתן, והתרתי לכבות על ידי קטן שלא היה אביו שם גם שהגיע לחינוך כיון שלפעמים על ידי חשש שריפה ח"ו, מותר גם לגדולים לעשות מלאכה בחשש פיקוח נפש. ובזה אין קילקול לחינוך הקטן כיון שכשיגדל וידע שרק על ידי פיקוח נפש מחללים שב"ק יבין שכיון שהיה חשש פיקוח נפש לכן נתנו לו לעשות מלאכה זו. וכתב שבנידון זה היה טעם נוסף להתיר כיון שהיה גם חשש שלבסוף יהיה סכנה של פיקוח נפש וכיון שהיה קודם חצות לילה ולא מצאו גוי, והיה הכרח שלבסוף יהיה יצטרכו לכבות בידים ע"י קטן, וממילא יותר טוב היה להקדים להציל את הפרוכת גם כן כיון שבין כך יצטרכו כיבוי אחר כך.
וכתב שבזה יש צד זכות על הנהוג לטלטול על ידי קטנים גם שהגיעו לחינוך ספרים ומטלטלין גם שאינם נצרכים כל כך, ולפי הנ"ל מוכרע לזכות כיון שיש בזה הבחנות שלפעמים העירוב מתוקן ומותר לטלטל ולפעמים מטלטלין מה שהוא הכרחי הרבה לצורך שב"ק ואם כן אין קלקול לחינוך כלל על ידי זה, כיון שלא יוכל להכריע לעצמו נגד ההלכה כי אם על פי ראיה ברורה, ויתלה את כל מה שמטלטל בקטנותו שהיה בדרך היתר, כיון שיש בזה דרכים הרבה להיתר. ומבואר בדברי האשל אברהם שאין דין להפריש את הקטן מאיסור באופן שפעולת הקטן היא דבר שיש לו היתר באופנים מסויימים, משום שכל דין חינוך הוא להרגיל הקטן לפרוש מדברים האסורים ושיורגל בהם, אך בדבר שפעמים שישנו בהיתר ופעמים באיסור ואין הקטן מבחין בזה לכא למיחש שיסיק מזה הקטן שדבר זה מותר לגמרי, כיון שידע שפעמים הותר לעשות כן ויתלה את מה שהתירו לו לעשות כן משום שנעשה באופן המותר. אמנם הפוסקים לא הזכירו חידוש זה של האשל אברהם ומשמע שלא סמכו על זה למעשה.
