חמץ של שותפים ואחד מהשותפים לא מכר את חמצו

במנחת משה (חוקת הפסח דין כג) נשאל, על מעשה בשנים עשר יהודים שהיו שותפים בבית מזיגה של יי"ש העשוי מחמץ, ואחד עשר שותפים מכרו את חמצם לנכרי ושותף אחד לא מכר, האם היי"ש נאסר לאחר הפסח.
והביא שבתפארת יוסף (סי' כב) כתב להתיר את חלק האחד עשר שותפים שמכרו חמצם, כיון שהחמץ לאחר הפסח אינו אסור אלא מדרבנן, ובאיסור דרבנן כתב השאגת אריה (סי' פט-צא) שיש ברירה, ואף שבחק יעקב ובמקור חיים (סי' תמח סק"א) הניחו בצ"ע אם מותר באכילה, יש לצרף את דעת הפני יהושע (סי' יד) שיי"ש הוא רק חמץ דרבנן, ולכן אפשר להתיר גם באכילה.
שוב כתב, שיתכן להתיר גם את חלק השותף השנים עשר, כיון שחלקו נתבטל ברוב של השותפים שמכרו חמצם, אך חזר בו כיון שהביטול צריך להיות בפסח עצמו כדי שלא יעבור על בל יראה, ואז יהיה מותר לאחר הפסח, ובפסח אין שייך לבטל את החמץ של יהודי ברוב חמץ של גוי, כי גם חמץ של גוי אסור באכילה, וביטול ברוב שייך רק כשהיתר מתבטל בתוך איסור, אבל אין איסורים מבטלים זה את זה, כמבואר ברמב"ם (פסולי המוקדשין פי"ח ה"כ). אך כתב שיתכן שכיון שהשותף ביטל חמצו והחמץ היה ברשות הנכרי זכה בו הנכרי בקנין חצר, ולכן יש לצדד שגם חלקו מותר על כל פנים בהנאה.
ובמנחת משה כתב, שהיה מקום לדון לגבי ביטול ברוב שכיון שחלק הממון שייך לשותף השנים עשר והשאר לשותפים אחרים ובממון לא שייך ביטול ברוב כמבואר בביצה (לח.). ומכל מקום הסכים לעיקר הפסק שבלאו הכי לא שייך ביטול ברוב כיון שגם החמץ של נכרי היה אסור בפסח.
ובמהרש"ם (ח"ח סי' ע) כתב, שמה שכתבו שהחמץ אינו מתבטל ברוב כיון שגם חמץ של נכרי אסור באכילה בפסח, יש לפקפק בזה, כיון שחמץ של נכרי עומד להיות מותר באכילה לאחר הפסח והחמץ של הישראל אינו עומד להיות מותר לאחר הפסח אינו נחשב למינו, ואף שממון אינו בטל ברוב, כיון שביטל חמצו שוב אינו ממונו ומתבטל ברוב.
אך כתב לדון שהחמץ מותר באכילה גם בלא ביטול ברוב, לפי מה שחידש בקהלת יעקב (תוספות דרבנן אות קלט) שחמץ של שותפות אינו עובר בבל יראה דכתיב (שמות יג ז) 'לא יראה לך', ובסוגייתנו ממעטת הגמרא שבהמות של שותפים פטורים ממעשר בהמה דכתיב (במדבר יח טו) 'יהיה לך', ואף שבחמץ כתוב (שמות יב טו) 'תשביתו' בלשון רבים, יש לומר ששותפים עוברים רק בעשה אבל על לאו של בל יראה אינם עוברים, ועל כל פנים כשהוא שותף עם עכו"ם יש לומר שודאי אתמעט, וכיון שהאחד עשר שותפים מכרו חלקם לנכרי הרי הוא שותף עם הנכרי ואינו עובר אלא בעשה, ובשאגת אריה (סי' עט) חידש, שבחמץ שאינו עובר בבל יראה אלא בעשה של תשביתו, אינו נאסר לאחר הפסח. אך כתב, שעדיין יש לדון בזה לפי מה שפסק השו"ע (או"ח סי' רמו ס"ה, ובמחצית השקל שם) שבהמה של ישראל ונכרי, עובר הישראל על שביתת בהמתו, אף שכתוב (שמות כ י) 'בהמתך', שאין לנו אלא מה שדרשו חז"ל, ולפעמים דרשו רק למעט שאלה או שכירות, ולא בא רק להעיר כיון שהוא דבר חדש.