הפקיר תרנגולת שבביתו אם מחויב בשילוח הקן

במשנתינו מובא שאין שילוח הקן נוהג אלא בשאינו מזומן, ומבארת המשנה איזהו שאינו מזומן, כגון אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס, אבל אם קיננו בבית הרי הם מזומנים ופטור משילוח.
בהתעוררות תשובה (יו"ד סי' קנד) כתב, שנראה שאם מפקיר תרנגולו בפני שלשה ומניח פתחו פתוח שכל אחד יוכל לזכות בו, פשוט שהוא הפקר גמור בלי פקפוק וחייב במצות שילוח הקן [כאשר הטילה התרנגולת ביצים ודוגרת עליהם], ואין לומר שכיון שגם הוא יכול לזכות בהן תמיד, בתרנגולת ובביצים, מפני שהיא שרויה אצלו, נקרא מזומן, משום שבפשטות לפי מושכל ראשון ופשטות הגמרא (להלן קמא:) ורש"י (להלן קלט. ד"ה אלא) ופוסקים, נראה שכל שאינו שלו לא נקרא 'מזומן'. וראיה לדבר, שהרי ביוני שובך שהוא לא קנה היונה והטילה בשובכו או בעליית ביתו ביצים, ויכול לקחתם בכל פעם בלי שום מניעה ומזומנים תמיד בכל עת לפניו לקחתם, ואף על פי כן חייב בשילוח, אם האם רובצת עליהם משעת הטלתה משום שלא קנתה לו חצירו כיון שיש איסור בקנייתם, וכמתבאר בגמרא להלן (קמא:(, הרי מפורש שאפילו מזומן בכל עת ליקח, כיון שאינו שלו נקרא 'אינו מזומן'.
אך שוב כתב (סוף התשובה שם) שכעת נתחדש לי סברא שיש לומר שהגם שהתרנגולת היא הפקר, הואיל ואם רצה לזכות בה אינו צריך מעשה וממון לזה, רק שבדעתו שתקנה לו חצירו, קונה, נקרא מזומן, כי לא כתוב בפסוק 'שלו' 'ואינו שלו' אלא 'כי יקרא' ודורשים מכך פרט למזומן (רש"י ד"ה ואינו, והוא מהגמ' להלן קלט:) ולכן זה נקרא מזומן כיון שבמחשבה בעלמא יכול לקנות אותו [ואין זה דומה ליוני שובך, ששם אף אם רוצה לקנותם הרי אסור לו לקנותם].
והציע שאלה זו לפני הגאון רבי מאיר אריק, והשיב לו (שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קנח), שודאי הדבר מוכרח שאי אפשר לקיים מצות שילוח באופן קל כזה, שאם לא כן מה הסתבר לה לגמרא (להלן קלט:) לומר שיחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן לקיים המצוה הלא באפשרי בנקל להפקיר תרנגולתו. ועוד, שאם הדבר תלוי רק אם התרנגולת הפקר שאז הוא נקרא 'אינו מזומן', ואם אינם הפקר נקרא 'מזומן' מדוע נקטה המשנה בלשון שאינו מזומן, היה לה לנקוט בלשון 'אינו נוהג אלא בהפקר', לכן נראה שהדבר כפשוטו שכל שמזומן לפניו אף שהפקירו פטור משילוח [ויונים שהטילו בשובכו שהתבאר בגמרא להלן (קמא:) שאם לא זכה בהן חייב בשילוח, היינו כיון שלא ידע בהן מעולם, ומעולם לא היו שלו].
וכן במנחת שלמה (שו"ת, ח"ב סי' ק אות ו) כתב, שכיון שיכול בעל החצר בכל עת ובכל שעה לחזור בו ממה שאמר קודם, יתכן שהרי זה כקן שהוא ממש בידו, ואין זה דומה ליוני שובך מפני שאי אפשר לקנותם מחמת האיסור, ואף לדעת מי שסובר שגם בשעה שהאם רובצת על הביצים, יכול לזכות בקנין חצר אם יאמר בפירוש שנוח לו באיסור, כמובא במנחת חינוך (מצוה תקמה בשם השיטמ"ק), מכל מקום מסתבר שאין זה כקן שבידו כיון שאם מכוון לקנות הרי הוא עושה איסור.