הרה"ק רבי אברהם אביש קנר זצ"ל מטשחויב – חיפה כ"ט חשוון תשמ"ד

אורו של רבינו זרח ביום כ"ב שבט תרנ"ד, בבית אביו הרה"ק רבי יעקב שמשון קנר זיע"א, שכיהן כאב"ד טשחויב, והיה חתנו של הרה"ק רבי משה הלברשטאם משינאווא זיע"א. בילדותו זכה להסתופף בצל זקינו הרה"ק הדברי יחזקאל זיע"א, וכן שהה רבות במחיצת זקינו הרה"ק רבי משה משינאווא, עד אחרית ימיו זכר במדוייק את אשר שמע מפיהם, והשתדל ללכת בדרכיהם.

בהגיעו לפרקו, היה לחתן הרה"ק רבי מרדכי יוסף משה מושקוביץ מסוליצא – שאץ זיע"א

בשנת תרפ"ט הוכתר לאדמו"ר על ידי חותנו, ועבר להתגורר בעיר יאסי, שם הקים את חצרו ובית מדרשו שהפך עד מהרה למרכז תורני חסידי, ולתל תלפיות. כעבור שנים אמר כי מלכתחילה חשש קצת להקים חצר חסידית בנוסח צאנז ושינאווא, במקום בו מצויים בעיקר חסידי בית רוז'ין, אולם תוך תקופה קצרה הפך בית מדרשו למקום תורה ועבודה לכל יהודי.

חסידיו התרבו מיום ליום, עד שבמשך הזמן גם חסידי שטפנטש בוהוש ופאשקאן, היו ממתפללי בית מדרשו, ואפילו השתתפו בסעודות ההילולא שערך ביומא דהילולא של זקניו הרה"ק מצאנז ושינאווא.

בפרוץ מלחמת העולם נשאר בביתו ביאסי, בחודש תמוז תש"א, ניצל בנס מהפוגרום הנורא שבו נהרגו רבים מיהודי יאסי הי"ד. בשומעו את קולות הפורעים המתקרבים אל הבית, עלו רבינו, הגבאי ובני הבית אל עלית הגג, ואת הסולם משכו אחריהם.

כך שכבו מספר שעות מתחת תקרת הגג הלוהטת, ושמעו את קולות הפורעים המחפשים אחריהם בשאגות מקפיאות דם, "היכן הרבי". הללו לא מצאו את הרבי, והסתפקו באי אילו חפצים. לפנות ערב שוב עברו הרוצחים בין הבתים, וכשהגיעו לבית הרבי אמר אחד מהם, הבית ריק, כבר ראינו זאת בבוקר, והמשיכו לבתים הבאים.

לאחר הפוגרום, משנודעו ממדי האסון הכבד, כארבע עשרה אלף קדושים שהיו כשליש מיהודי העיר נהרגו, השתררה ביאסי אווירת נכאים, אותה תקופה הרבה רבינו לעודד לסייע ולנחם את הלבבות השבורים, באותם הימים רבו הפונים אליו לעצה ולברכה, ורבינו הרעיף טללי נוחם על כל אנשי שלומו והסובבים אותו. אך לבו הרחום לא עמד בזה, ובחג השבועות של שנת תש"ג חלה במחלת לב, והרופאים ציוו עליו לשכב במנוחה מוחלטת חודשים רבים.

אחר שהתאושש קמעא, עזב את יאסי לעיר הבירה בוקרסט בדרכו לעלות לארץ ישראל, בשנת תש"ז עלה על אונית מעפילים, שנתפסה בידי הבריטים שהובילום לקפריסין, אמנם את רבינו הסכימו להפריד מכל הנוסעים ולהניחו להכנס לתחומי ארץ הקודש, אך הוא סירב והעדיף להשאר עם כל היהודים, לצאת עמהם לגלות.

בהגיעו לקפריסין בעיצומו של חג שמחת תורה, ביקש ספר תורה, ונכנס עם מקורביו היישר לחדר האוכל, לשמוח בשמחת התורה ולערוך הקפות, טרם יידע היכן ישתכן במחנה.

בקפריסין נזהר מהמאכלים שחשש לכשרותם, והסתפק רק ברימונים, עקב כך נחלה במחלה קשה והרופאים שחששו לחייו, שלחוהו לבית החולים בארץ ישראל, ואחר קבע את מקום מושבו בעיר חיפה.

בי"א סיוון תש"ח, עבר להתגורר בשכונת חליסה שבחיפה בבית ערבי נטוש שהועמד לרשותו, ועוד באותו היום הקים בדירתו את בית המדרש. בני המשפחה וקומץ עסקנים אספו פריטי ריהוט מבתים נטושים בסביבה, והעמידום בסלון הבית שהפך לבית כנסת, כך הוקמה מחדש חצר הקודש טשחויב.

בין מנחה למעריב החל רבינו במסירת שיעור יומי קבוע בשולחן ערוך אורח חיים עם באר היטב, כפי שנהג בבית מדרשו ביאסי, אלא שאחר חורבן יהדות אירופה, הוסיף גם שיעור במשניות לעילוי נשמת הקדושים הי"ד.

נסתלק בפתאומיות בליל שבת קודש פרשת תולדות, כ"ט חשוון תשמ"ד, לאחר שערך את שולחנו כהרגלו.

נטמן במקום אותו רכש בחייו, בבית החיים העתיק שבטבריה, אחר שנטמן בו אחיו רבי ברוך שלא השאיר אחריו זרע של קיימא, רבינו שחשש שלא יפקדו את ציונו, רכש לעצמו חלקת קבר על יד אחיו, כדי שכשיעלו על ציונו, יפקדו גם את ציון אחיו. כן ציוה שמידי שנה כאשר יאמרו קדיש על ציונו, יאמרו קדיש גם על ציונו של אחיו.

חבר והוציא את ספרו אהל קדושים, בו מעט מדברי תורתו, וכן עובדות ואמרות קודש מאביו ומזקיניו הקדושים. (אהל קדושים, היכלות גליון מ"ג)

סדר יום מופלא

מעולם לא נטל בעצמו, ואף לא ביקש שיגישו לפניו דבר מה לאכול או לשתות, הוא ישב ועסק בתורה ובעבודה, ורק כאשר הגישו לפניו, אכל ושתה. הרבנית סיפרה כי משעמדה על הנהגה זו לאחר הנישואין, קבלה על עצמה שבכל עת בו היא לוקחת לעצמה מאכל או משקה, תגיש גם לרבינו, וכך נהגה כל ימיה. אף בצוואתה ציותה על בני משפחתה לדאוג לו ולבריאותו, היות ומעצמו הוא לא לוקח שום דבר מאכל או משקה. כן מעולם לא הוסיף מלח למאכליו.

כל ימיו עסק בתורה בהתמדה גדולה, והיה בקי נפלא בכל חדרי תורה. שולחן ערוך אורח חיים ידע בעל פה מילה במילה, עם הט"ז המגן אברהם והבאר היטב.

סדר יומו החל בשעה שתיים ושלושים לפנות בוקר בטבילה במקווה, לאחר מכן התפלל עבור הקוויטלאך שקיבל אמש באמירת תהלים, אחר עסק בתורה במשך כמה שעות רצופות עד תפילת שחרית. גם בשאר שעות היום היו לו סדרי לימוד, הן בגפ"ת עם ראשונים, הן בשולחן ערוך, ובעוד ספרים. בספר מנחת חינוך הייתה לו קביעות ללמוד מידי ליל שישי.

הכלב שלא אכל את הנרות

בספר 'דעת תורה', להגאון מהרש"ם מבערזאן זצ"ל (יו"ד סד א) כתב... 'מילעך נרות, וזה כמה שנים שמעתי בשם הגה"ק רבי יחזקאל זלה"ה אבד"ק שינאווא שאמר שנודע לו שאין בהם איסור'...

סיפר לי גיסי רבי משה קנר שליט"א בשם אביו האדמו"ר מטשחויב זצ"ל שרבינו ניסה הדבר בעצמו, ע"י שציוה להכניס כלב לחדר אחד וסגרו שם מעת לעת בלא שום אוכל ואח"כ פתח הדלת וזרק לפנים החדר חבילה של נרות וראו שהכלב לא אכל מהם כלום ומזה הוכח שהנרות אינם ראויים אפילו למאכל כלב.

('דברי יחזקאל' שינאווא, עמ' שפט)