העברת ארון הקודש של ספרי תורה ממקום למקום
בדברי חיים (שו"ת או"ח ח"ב סי' יד) דן בדבר בית הכנסת שרצו להגדילו ולשנות את מקום ארון הקודש של ספרי התורה, והתעוררו שיש חשש בהעברת ארון הקודש למקום אחר, שאפשר שיש למקומו קדושה, ואם כן אחרי שיעבירוהו תהיה קדושה על מקומו ולא יוכלו להשתמש במקום זה לתפילה וכיוצ"ב. וגם יש איסור בדבר להוריד את קדושת המקום שהיה בו הארון מקדושה חמורה לקדושה קלה.
וכתב שנראה שאף על פי שארון הקודש קונה את הקרקע שתחתיו לקדושת ארון, אולם באמת אם היה רק ארון הקודש עומד אצל הכותל אין שייך בזה איסור אין מורידין.
, שכבר כתב בשו"ת מהר"ם מפאדווא (סי' סה) לענין סילוק ספסלי בית הכנסת, שיש לומר שאסור לנתוץ דווקא דבר מחובר, כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא, ולא בתלוש,
וכל האחרונים הקשו עליו הרבה, והוכיחו שגם בעצים שייך איסור 'לא תעשון כן', וביאר דבריו בדברי חיים שבדבר תלוש לא שייך 'לא תעשון' אם נשאר בקדושה, ולכן מותר לקחת את הספסלים מבית הכנסת זה לבית כנסת אחר, וכיון שלא שייך 'לא תעשון כן' ומותר ליקח מבית הכנסת זה לבית הכנסת אחר, כמו כן אין שייך בהעברת תלוש איסור 'אין מורידין', שאיסור 'אין מורידין' דומה לאיסור 'לא תעשון כן' שבשניהם פוגע בקדושה, ובשניהם יהיה הדין שאם אינו סותר דבר מחובר אלא מעביר דבר תלוש ממקום למקום, אין חשש איסור. ולכן מותר להעביר את ארון הקודש למקום אחר.
ולענין הקרקע שבמקום ארון הקודש נקט בדברי חיים בפשיטות שאין לחשוש למה שמורידין אותה מקדושתה, לפי שהקרקע לא זכתה כלל בזו הקדושה. ולא שייך לומר שהמקום זכה שיעמוד הארון שם, כיון שבתלוש לא שייכת זכיה, כמבואר בדברי מהר"ם מפאדווא הנ"ל. ואפילו אם היה ארון הקודש מחובר לכותל הרי זה כמו תלוש, שמותר להסיר חיבורו לצורך תיקון, כיון שהוא דבר חשוב לעצמו אלא שחיברוהו לכותל. ואפילו אם היה ארון הקודש בתוך הכותל אין אומרים שאותו אויר שבכותל זכה שיהיה שם ארון הקודש וספרי תורה, כיון שהכותל כבר אינו בעולם כלל אחרי שסתרוהו, ובאויר לא שייך כלל קדושה. אמנם ליתר שאת יתנו במקום שהיה הארון הקדוש מקודם מקום להניח איזה ספר.
וברב פעלים (שו"ת ח"ב או"ח סי' כב) דן גם כן בענין העברת ארון הקודש ממקום למקום, והביא דברי הדברי חיים שפשוט לו שקרקע ואויר ארון הקודש לא זכו בקדושה. וכתב שלכאורה יש להקשות על דבריו מהמבואר בסוגייתנו, שאם נעקר מזבח הפנימי ממקומו מקטירין קטורת על קרקע המקדש במקום המזבח, וכן פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ג ה"ב) . ומשמע שקרקע המזבח מתקדשת באותה קדושה של כלי הקודש הנמצאים עליה, וגם כשהכלים תלושים, אם יעבירום למקום אחר תישאר הקדושה בקרקע שעליה היו. אך באמת אין זו קושיא, שיש לחלק בין מזבח לארון הקודש, שבמזבח הפנימי קדשו גם הקרקע שלו לענין זה בכוונה ובפירוש, שאם יעקר ממקומו יוכלו להקטיר הקטורת בקרקע, ואין למדים מזה לשאר מקומות.
