הכנסת אורחים כשמפריע לשלום בית

בגמ': מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם וכו'. (קידושין לב, ב). 

הגאון רבי שלמה איגר בהנהגות שכתב לבנו (אות יג מובא במבוא לשו"ת שלו) כתב, גדר גדול גדרתי בעדי שאם אזמין איזה אורח, אצוה שלא להוסיף עבורו שום מין מאכל לכבודו, והיה זה למען שלא תמנע זוגתי לריבוי הטורח או ההוצאה, להרשות אותי על כך.

כיוצא בזה כתב בספר שיחת חולין של ת"ח (פ"א) שנכון שלא להרבות מאכלים יקרים בשביל האורח, אלא לתת לו מה שבני הבית אוכלים, וכך לא יהיה לו טורח להכניס אורחים בכל עת. ובזה ביאר מה שהקשו על דברי הגמ' (בבא מציעא פז.) שאברהם אבינו אמר לתת לאורחים קמח, ושרה אמרה סולת, והגמ' למדה מכך שאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש, ולכאורה אדרבא הרי סולת משובח יותר מקמח, וכיצד למדו שעינה צרה באורחים. ולביאור הנ"ל מיושב שהיות וסולת יקר מקמח, אם יתנו סולת הרי זה יגרום למיעוט הכנסת אורחים, שבמאכלים יקרים א"א לקבל אורחים בכל עת.

ובספר כף החיים (פאלאג'י, סי' ה סט"ו) כתב, להקל הדבר בעיני הבעל הבית, מצוה להודיע כי אין האדם חייב להאכיל לאורחים בשר ולהשקותם יין, אלא כל אחד אינו חייב אלא כשיעורו כפי אשר תשיג ידו כדרך שהוא אוכל כפי יכולתו את לחמו ואת מימיו, והעיקר הוא כי יהיה בשמחה, וטוב ארוחת ירק בשמחת פנים משור אבוס ופנים זועפות, ועיי"ש עוד.

ובספר תולדות נ"ח (על התורה, ליקוטים) ובספר שיחת חולין של ת"ח (שם) כתבו, שיש אדם שמונע את עצמו מלהכניס אורחים להחיות נפשות כדי שלא יבוא לקטטה עם אשתו, וכמבואר בגמרא שאשה עיניה צרות באורחים, והנה ידוע שכשיש שלום בית בין איש לאשתו השכינה שורה ביניהם, וההיפך ידוע, לכן אם הכנסת אורחים יהיה רק שוה כקבלת פני השכינה, יאמר האיש מה לי להכניס אורחים לביתי ולהתקוטט עם אשתי ולעשות נגד רצונה, ולבטל השכינה מביתי כדי שהשכינה תהא מצויה בביתי ע"י האורחים, מוטב אהיה עמה בשלום והשכינה תהא שרויה בינינו ע"י השלום ללא האורחים.

לכן אמרו (שבועות לה:) גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. וע"ע בספר אהבת וסגולת ישראל (פתיחה עמוד כ) שהאריך בגודל מעלת הכנסת אורחים.