הוצאת אתרוגים מא"י לחו"ל
בגמ': ת"ר אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות (בבא בתרא צ, ב).
המהרש"ם בקונט' משמרת שלום (בראש ס' משפט שלום סי' רלא סכ"ו) כתב, בזמננו נהגו להוציא אתרוגים ויין מארץ ישראל לחו"ל.
ונראה שמכיון שמתחילה נוטעים על דעת כן, ואדרבה זהו הגורם ישיבת ארץ ישראל, שהרי לכן נוטעים נטיעות ופרדסים משום שמוציאים לחו"ל, לכן מותר. והוכיח כן מהמבואר בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) לענין הוצאת ספרים מא"י לחו"ל, שאם כתב על מנת להוציא מוציא.
וכן בארץ חיים (סתהון, יו"ד סי' שלא סוף סי"ט) כתב, שכיון שהעניות בארץ ישראל גדולה וע"י שליחת האתרוגים קצת מתפרנסים, הרי זה בכלל ישוב א"י ומותר. ועיי"ש עוד מה שכתב בזה.
בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ע) כתב לאסור הוצאת אתרוגים מא"י לחו"ל, והביא שהרה"ק משינאווא החמיר מאוד בזה.
ובשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קכא) כתב להסתפק אם פירות האילן נכללו בכלל איסור זה להוציאם לחו"ל, ולענין הוצאת פרי האתרוג כתב שכיון שלעת עתה קודם שממתקו אינו ראוי לאכילה, אינו בכלל 'חיי נפש', ועיי"ש עוד טעם להתיר בזה.
וכן בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סי' קג) כתב, וכשאני לעצמי איני יודע למה נתלבטו כ"כ בזה לענין אתרוגים, כאילו היה פשוט להם שהאתרוגים הם בכלל איסור ההוצאה, והרי בסוגיין אמרו אין מוציאין פירות מארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות. הרי שהתנו שדווקא באותם פירות שיש בהן חיי נפש אסור להוציאן, כגון יינות שמנים וסלתות, שחיי נפש עיקרו תלוי בהן, ומזה משמע שכגון אתרוג אינו בכלל חיי נפש, וכתב שכן מוכח מדברי המהרש"א (ח"א ד"ה אין מוציאין) שפירות כאלו אינם בכלל האיסור, ועיי"ש עוד טעמים להיתר.
בשו"ת דברי יואל (יו"ד סי' צו) ציין לדברי הבית יצחק הנ"ל, וכתב וכמדומני שהיה בזה מחלוקת בין הגדולים, שהיו גדולים שכתבו ליקח אתרוגי ארץ ישראל, אבל הרבה גדולים לא הסכימו כלל להביא אתרוגי א"י לחו"ל, וכן שמעתי מפ"ק אבא מארי הגה"ק בעל הקדושת יו"ט זלה"ה שלא הסכים כלל לאתרוגי א"י.
