האם מותר לגרש אותה אשה (כשחזר ונשאה בשנית לבעלה הראשון) בגט הראשון

בגמ': שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו (בבא מציעא יז, א).

כתב בשו"ת הרדב"ז (ב, תשצו), 'היכא דגירש בו והוא שלם ואחר כך קרעוהו קרע בית דין, לא נתבטל מדין גט, ואם היה מותר לגרש בו אשה אחרת או אותה אשה בעצמה פעם אחרת בזה הגט כשר הוא, אלא משום דנעשה בו מצותו הרי הוא בטל, והוי כשטר שנמחל שעבודו שאינו חוזר ולוה בו, ואם כן למה לא יהיה עומד לראיה שנתגרשה בו'.

כתב בשו"ת הרדב"ז (ב, תשצו), 'היכא דגירש בו והוא שלם ואחר כך קרעוהו קרע בית דין, לא נתבטל מדין גט, ואם היה מותר לגרש בו אשה אחרת או אותה אשה בעצמה פעם אחרת בזה הגט כשר הוא, אלא משום דנעשה בו מצותו הרי הוא בטל, והוי כשטר שנמחל שעבודו שאינו חוזר ולוה בו, ואם כן למה לא יהיה עומד לראיה שנתגרשה בו'.

ואולם בגליוני הש"ס העיר על דבריו, דיש מקום לומר דגירושין הראשונים פסולים כיון דלא נכתב הגט לשם אותן הגירושין לבד אלא לשם הגירושין השניים, ואם כן הרי זה לגבי הגירושין הראשונים לשמה ושלא לשמה, וכתבו בתוספות במסכת מנחות (מב, ב ד"ה מה טעם) 'מה טעם טעימה פסולה - ואפילו לשם ציצית, מכל מקום לשם נסיון נמי עבידא, והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה', ומבואר דלשמה ושלא לשמה פסול, ואמנם יש לחלק, דשם טעימה לגבי תכלת הרי זה דבר אחר, מה שאין כן כאן דשם גירשוין חד הוא, וצריך רק שיהיה נכתב לשם גירושין של אותן איש ואשה, ואף אם היתה כוונתו גם לאישות שניה שלהם, מכל מקום יש לומר דהוא לשמה בלבד.