האם יכול מזיק לשלם עציץ נקוב זיבורית מדין סובין

בגמרא: שדהו דמזיק דברי ר' עקיבא (גיטין מט, א).

מזיק משלם מעידית, כמו שכתוב בתורה, 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם', ומבואר במסכת גיטין דף מט ע"א שדהו דמזיק דברי ר' עקיבא. ויש להסתפק מה הדין כשיש למזיק חנות לממכר עציצים נקובים, וביניהם עציצים עידית וגם מזיבורית. ולכאורה הוא חייב לשלם עציצים של עידית. 

ויש להסתפק האם יכול לשלם עציצים של זיבורית מדין סובין וכמבואר בב"ק (דף ז ע"א) רמי ליה אביי לרבא כתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, מיטב אין, מידי אחרינא לא, והתניא ישיב לרבות שוה כסף ככסף? תירצו שם רב פפא ורב הונא כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא, לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב, כי היכי דלקפוץ עלה זבינא, יעו"ש. ואם כן אולי יכול ליתן לניזק עציץ זבורית מדין סובין, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא?

ומבאר בחשוקי חמד: נאמר במסכת ב"ק (דף יב ע"א) אין כותבין פרוזבול אלא על דבר שאי אפשר לכלותו, ואף על גב שכותבין על עציץ נקוב, כמבואר במסכת גיטין דף לז ע"א כיון דחשיב קרקע לא פלוג רבנן, יעו"ש. ואמר לי גיסי הגר"ח קניבסקי זצ"ל שיתכן דהוא הדין בעניננו מאחר ושם קרקע על העציץ יש לדונו כקרקע, למרות שהוא מטלטל, דלא פליג התורה, ומצינו גם בדאורייתא לא פלוג, כמבואר במשנה למלך (פ"ג מהלכות איסורי מזבח ה"ח) דמסתפק בבהמה בפחות מבן שמונה היכא דידעינן דכלו לו חדשיו, אי שרי להקריבו קודם שמונה ימים, ומסיק אף בכלו לו חדשיו אסרה תורה משום לא פלוג, עיין שם. הרי דלא פלוג הוא גם בדאורייתא. וכן כתב בשו"ת שאגת אריה (סימן נג) דשייך לא פלוג בדאורייתא, והביא ראיה מפירש"י קידושין (דף לד) סיפק בידו ופירש"י לעשות לכבד אביה שאין אימת אחרים עליה, לא תתחייב כלל אפילו פנויות, עכ"ל.

וכן כתב בשו"ת ארץ צבי (ח"א סימן קא) והביא ראיה מהתוס' בזבחים (דף ז ע"ב ד"ה ריצה) שכתבו שאמרינן בקרבנות לא חלקה תורה, מ"מ אין לדמות מלתא מדרבנן לדאורייתא. וכתב מצאנו בריטב"א בגיטין (דף פג ע"ב) שלכן אשה שנודרת בעלה מפר לה, שכיון שנתנה התורה רשות לבעל להפר לא חלק הכתוב ונתן לו רשות להפר כל נדריה, הגם שאומרת שלא נדרה על דעתו.