ברכת 'שהחיינו' על קידוש לבנה
כתב באליה רבה (סי' תכו סק"א) בשם הכנסת הגדולה (שם בהגה"ט), שמה שאין מברכים 'שהחיינו' על ברכת קידוש לבנה, אף על פי שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן, משום שמברכים אותה בתוך פחות מל' יום מהפעם הקודמת שבירכו אותה.
וכתב, שמצא בספר תניא רבתי (סי' לא) שכתב טעם אחר שאין צריך לברך זמן, משום שמברכים על חידושה. וכ"כ בספר שבלי הלקט (סי' קסז), שאין צריכין לברך על קידוש לבנה שהחיינו, שהרי הן מברכין על חידוש שהן מתחדשין בזמן הקבוע להן.
הפמ"ג (א"א סי' תכו סק"א) הביא לענין זה מה שכתב במג"א (סי' תכב סק"ה). שהביא שם המג"א בשם הכנה"ג (שם) בשם האבודרהם (ברכת המצות ומשפטיהם) הטעם שאין מברכין זמן על הלל בר"ח, מפני שלפעמים החדשים חסרים ואומרים הלל תוך ל' להלל שעבר, ולא מצאנו שהחיינו בפחות משלשים יום, שהרי הרואה את חבירו בפחות משלשים יום אינו מברך שהחיינו. והקשה המג"א, שהרי גם כשהחדש מלא הרי יש ב' ימים ר"ח וקורין אותו ביום ל' וא"כ א"א לברך שהחיינו גם כשהחדשים מלאים. וכתב, שאפשר שכיון שיום השני הוא העיקר, הרי הוא ביום ראשון כקורא בתורה שאינו מחויב בדבר. ומ"מ כתב המג"א על עיקר הדין שלא לומר שהחיינו, שזה משום שלא תיקנו זמן על דבר שהוא רגיל בו, ודווקא בדבר שהוא בא לחצי שנה כתבו התוס' במסכת ברכות (לז: ד"ה היה עומד) שמברך זמן.
בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' לד) כתב טעם אחר למה שאין מברכים שהחיינו בקידוש הלבנה, על פי מה שאמר אביו החתם סופר בביאור מה שאמרו בסוגייתנו שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, וצריך להבין מה לנו להביא כפרה על זה, וכי אנחנו גרמנו זאת. וביאר הענין, שזה משום שהדבר תלוי בנו, שהרי כשיהיה עולם התיקון יהיה אור הלבנה כאור החמה, ומה שהלבנה פגומה עתה הוא לפי שבעוונותינו עוד לא נתקן העולם, ולכן עלינו להביא כפרה על מיעוט אור הלבנה והיינו על זה שהיא עדיין ממועטת. ועל פי זה ביאר הכתב סופר, שלכן אין מברכים שהחיינו על חידושה של הלבנה, והוא כעין מה שכתב הרא"ש (בכורות פ"ח סי' ח) שהסתפק ר"י במי שמת בנו הבכור לאחר ל' יום שהאב חייב בפדיון הבן אע"פ שמת, אם האב מברך שהחיינו, שיש לומר שאינו מברך כיון שמזכיר צערו, או שמברך מכל מקום כיון שזוכה לקיים מצוה. וכתב בבית יוסף (יו"ד סי' שה ד"ה ור"י היה מסתפק), שכיון שספק הוא אין לברך, וכן פסקו המהרי"ק (שורש מט) והרמ"א (שם סי"ב). ומבואר שמצוה שאנו מזכירין צערינו בעת קיומה אין מברכים עליה שהחיינו. ואם כן הוא הדין לקידוש לבנה, שכיון שאנו מזכירים צערינו שאנו גרמנו למיעוט אור הלבנה, ועל ידי זה נגרע אורה ואחר כך היא מתחדשת ומוספת והולכת, לכן אין מברכים שהחיינו על מצוה זו.
והוסיף, שיש לומר שמטעם זה גם אין מברכים שהחיינו על קידוש החמה, שהרי מקרא מלא הוא (ישעיה ל כו) 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא', הרי שתולה הוספה לחמה אור ב' מאורות ביום שיחבוש ה' שבר עמו, וזה תלוי בנו ע"י תיקון מעשינו, ולכן כשאנו מברכים על קידוש החמה אנו נזכרים בצערינו שמחמת מעשינו עוד אין אורה שבעתיים, ולכן אין מברכים 'שהחיינו' בשעה זו, ומנהג ישראל תורה והלכה ברורה. וע"ע במהר"ם שיק (או"ח סי' צ).
