ברכת דבש תמרים ודבש של שאר פירות
בגמרא מבואר שלא היו מקריבים למזבח פירות האילן, לפי שנאמר (ויקרא ב יא) 'כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה''. ופירש רש"י (שם ובסוגייתנו ד"ה וכל דבש), שכל פירות האילן שהם מתוקים הם בכלל דבש. וכ"כ הרשב"ם (ויקרא שם, ב"ב עט. ד"ה אילן מלא), שבכלל דבש שאסרה התורה להקריב למזבח, נכללים כל פירות האילן.
ודנו הפוסקים אם לענין שאר דיני התורה נחשבים ג"כ כל הפירות בכלל דבש [ויסוד הדברים בדברי המשנה למלך (איסורי מזבח פ"ה ה"א), שדן בענין הכשר מי פירות לקבלת טומאה מדין 'דבש', שהוא אחד משבעה משקים המכשירים לקבל טומאה].
והנה נחלקו הראשונים לענין ברכת הדבש. דעת הבה"ג (ברכות פ"ו, הובא בתוס' ברכות לח. ד"ה האי דובשא), שדבש תמרים שאכלו בפני עצמו מברך עליו 'בורא פרי העץ', ומה שאמרו במסכת ברכות (לח.) שברכתו של הדבש היא 'שהכל נהיה בדברו', היינו דווקא כשעירבו אותו במים, אבל אם הוא בעינו מברכים עליו 'בורא פרי העץ'. ובטעם שיטתו כתבו הרא"ש (ברכות פ"ו סי' יב) והרשב"א (ברכות שם ד"ה דבש), שהוא משום שבפסוק שנמנו בו שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל (דברים ח ח) נאמר 'ודבש' ולא נאמר 'תמרים', והכוונה בפסוק זה היא לדבש תמרים, והפסוק מדבר בדבש הזב מאליו מן התמרים שהוא בכלל שבעת המינים, ולכן מברך עליו בורא פרי העץ וברכה אחת מעין שלש. ואין לדמותו למשקה היוצא מן הרמונים ומן התאנים וליין תפוחים, שהם יוצאים על ידי כתישה וסחיטה, אבל הזב מאליו מן התמרים היינו דבש האמור בפסוק.
מבואר מדברי הרא"ש לפי הבה"ג, שאף היוצא משאר פירות היה יכול להיכלל בכלל דבש והיו מברכים עליו 'בורא פרי העץ', אלא שאין הפסוק מדבר אלא במשקה הזב מאליו מן הפירות, ובשאר משקים אין המשקה יוצא מהם אלא על ידי כתישה וסחיטה. אך בחתם סופר (נדרים נה. ד"ה לאתויי) כתב, שיש לומר שאף שבכל מקום שכתוב בלשון התורה 'דבש' הרי הוא כולל כל מיני מתיקה וכל הפירות, וכמו שמוכח בסוגייתנו, מכל מקום 'דבש' הנזכר בפסוק של שבעת המינים הוכרחו חכמים לפרש שהוא רק דבש תמרים ולא כל מיני מתיקה, שאם היתה כוונת התורה לכל הפירות, קשה למה מנה הכתוב גפן תאנה ורמון בפני עצמם, וגם אין לומר שבא הכתוב לרבות ב'דבש' שאר מיני מתיקה כגון תפוחים וכדומה, שכיון ש'דבש' נמנה בפסוק שני ל'ארץ' שני, וגפן הוא שלישי לארץ ראשון [ראה ברכות מא:], נמצא שהכתוב מחשיב את הדבש יותר מגפן תאנה ורמון, וידעו חז"ל שאי אפשר שיהיו שום מיני מתיקה חשובים מגפן תאנה ורמון זולת דבש תמרים, ע"כ דבש של שבח ארץ ישראל הוא דבש תמרים.
ולהלכה, דעת רוב הפוסקים שלעולם אין מברכים על דבש תמרים 'בורא פרי העץ' אלא 'שהכל נהיה בדברו', גם אם הדבש זב מאליו מן התמרים, ואוכל אותו בעינו בלי תערובת מים, וכן פסקו הרמב"ם (ברכות פ"ח ה"ב ובכס"מ שם) והשו"ע (או"ח סי' רב ס"ח). אמנם כתב בכף החיים (שם סק"ס), שאם בירך על דבש תמרים זה 'העץ' או 'האדמה', יצא בדיעבד ידי חובתו ולא יחזור לברך 'שהכל', כיון שלדעת הבה"ג ברכתו 'העץ', וספק ברכות להקל.
