בעל שרוצה שיכתבו לו כתובה שניה שלא מדעת האשה
גמ': כותבים שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו (בבא בתרא קסז, ב).
בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' קעג) נשאל בדין אדם שבא ואמר שנאבדה כתובת אשתו וברצונו לחדש לה כתובה, וכך וכך היא שיעור הדמים שנתחייב לה בכתובה, האם כותבים על פיו, או שאין כותבים על פיו משום שחוששים שמא שיעור כתובתה מרובה ממה שאמר הבעל, והאם צריכים העדים לדעת מפי האשה או מפי העדים כמה הוא חיוב כתובתה.
והשיב שאם האשה לפנינו וטוענת שהכתובה הראשונה היתה מרובה ממה שמודה הבעל, יבואו העדים ויעידו כטענתה. ואם אין שם עדים ישביעו את הבעל בשבועת היסת או יחרימו עליו אם הוא מכחיש אותה. ואם אין האשה לפנינו, יכתבו לה כמו שאומר הבעל, וכמו ששנינו בסוגייתנו שכותבים שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו.
