בורא פרי הגפן על פת טבולה ביין

במשנה: וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה (נזיר לד, א).

כתב המהרי"ל (ח"ב, נט"י סעודה וברכות סי' ז) אמר מהר"ש, פת שנפל ביין תוך הסעודה, יש לברך עליו בורא פרי הגפן. והביא סמך לזה, ממה שאמרו בסוגיין לגבי נזיר, שגם השרוי ביין האוכלו הוי בכלל שתייה.

בנידון זה האריך השכנה"ג (סי' קסח הגהב"י ס"ק יא) שחקר על יין שספוג בפת השרויה בו, אם נפטר בברכת הפת מפני שהוא טפל לה ובא ללפתה, או שכיון שיין חשוב אינו נפטר גם בכה"ג, ואחר שהוכיח שנידון זה הוא מחלוקת ראשונים במסכת ברכות, הביא דברי מהרי"ל בשם המהר"ש הנ"ל, והסיק שכדי להוציא נפשו מספק, הוא נוהג לברך תחילה בורא פרי הגפן על היין, ואח"כ לשרות בו את הפת.

ובשולחן ערוך הרב (או"ח סי' ריב ס"ב-ד) כתב: מי שאוכל לפני סעודה פת שרויה ביי"ש, אע"פ שעיקר כוונתו בזה על היי"ש אלא מפני שהוא חזק וקשה לו לשתותו לבדו שורה בו פת ואוכלו, מכל מקום כיון שהוא לפני הסעודה ודאי כוונתו גם כן לסעוד הלב ולפיכך אין הפת טפילה להיי"ש וצריך לברך עליה המוציא ופוטר את היי"ש, אפילו אין כוונתו בו כדי לעורר תאות המאכל שלא היה נפטר בברכת הפת אם היה שותהו בפני עצמן. וכן אפילו אם שורה פת ביין שצריך לברך עליו בורא פרי הגפן אף בתוך הסעודה, א"צ לברך על הבלוע בפת השרויה בו, שכיון שכוונתו ג"כ לסעוד הלב הפת עיקר והיין טפל, שכל תערובת מין דגן עם מין אחר, הדגן עיקר לעולם כל שמתכוונין גם כן לאכילתו אע"פ שעיקר הכוונה הוא בשביל מין האחר. ולפיכך אפילו פת הבאה בכסנין שמברך עליה בורא מיני מזונות, אם שורה אותה ביין או יי"ש ושאר משקין, א"צ לברך על משקה הבלוע בה, ולא על משקה שעל גבה כגון שמטבל בדבש ואוכל ואפילו אם עיקר כוונתו על המשקה. אלא א"כ אינו מתכוין לאכילתם כלל אלא כדי שלא יטנפו את הידים מהדבש, או שורה ביי"ש וכוונתו על היי"ש בלבד אלא שמפני שהוא חזק וקשה לו לשתותו לבדו הוא שורה בו פת ואוכלה אע"פ שאינו מתאוה לה כלל כגון מי ששורה אחר הסעודה מעט פת ביי"ש ואוכלה לעכל המאכל שאז נעשית הפת טפילה ליי"ש וצריך לברך עליה שהכל כדין יי"ש הבא לעקל המאכל.

ובמשנה ברורה (סי' ריב סק"ה) כתב בשם המג"א: מי ששורה אחר גמר אכילתו מעט פת ביי"ש לעכל המאכל, יש לברך על היי"ש, שעיקר כוונתו אז על היי"ש כדי לעכל, ואין שייך להסעודה, ורק מפני שחזק לו לשתותו שורה בו פת להפיג קצת מרירותו, והו"ל היי"ש עיקר. אולם הביא שמהאליה רבה משמע שטוב באופן זה שישתה תחלה מעט יי"ש קודם ששורה בו הפת ויברך עליו.