אמר בהפרשת תרומות ומעשרות 'תרומה' או 'מעשר' סתם
שנינו במסכת תרומות (פ"ג מ"ח) וכן פסק הרמב"ם (תרומות פ"ד הט"ז), המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, לא אמר כלום, עד שיהיה פיו ולבו שוין. ופירשו הר"ש והרא"ש (שם) והש"ך (יו"ד סי' שלא ס"ק עו), שאף על פי שתרומה חלה במחשבה, מכל מקום אם דיבורו סותר למה שחשב, אין חל מה שהיה במחשבה. וכתבו בערוך השלחן העתיד (סי' סה ס"ד) ובחזו"א (מעשרות סי' ז ס"ק כה), שהוא הדין אם נתכוין לומר מעשר שני וטעה ואמר מעשר ראשון או מעשר עני, וכן להיפך, אין חלה הפרשתו כלל.
וכתב בדרך אמונה (תרומות פ"ד ס"ק קנה) לפי זה, שמי שיש בידו פירות שספק אם חנטו בשנה השניה לשמיטה וחייבים הם במעשר שני, ספק חנטו בשלישית וחייבים במעשר עני, וכן בכל אופן שיש ספק בזה, לא יועיל שיפריש מעשר שני ויהיה בדעתו שאם חייב במעשר עני יהיו פירות אלו מעשר עני, שכיון שבפיו פירש שמפריש לשם מעשר שני, לא יועילו הדברים שבלבו לקבוע אותם כמעשר עני.
אך כתב בערוך השלחן (שם), שאם במקום תרומת מעשר אמר 'תרומה' סתם, נראה שחלה הפרשתו, שהרי תרומת מעשר נקראת תרומה, והרי זה דומה למה שאמרו בסוגיין שאם גמר בלבו להישבע על פת חטים והוציא מפיו פת סתם שמועילה שבועתו, ואף כאן כן הוא, שכיון שאמר בסתם חלה הפרשתו. ועל פי סברא זו צידד בדרך אמונה (שם), שאפשר שאם יש לו פירות שספק אם חייבים במעשר שני או במעשר עני, יוכל להפריש בסתם 'מעשר' ולכוין שאם חייבים במעשר שני יהיה למעשר שני ואם חייבים במעשר עני יהיו למעשר עני. אך לכתחילה צריך בודאי לפרט איזה מעשר הוא עושה (ציון ההלכה שם ס"ק שפג).
