אם מי שיש לו קוצר ראיה חשוב בעל מום
בשו"ת הרב"ז (אהע"ז סי' ס אות י) דן, בדבר משודכת שאחר השידוכים נמצא שיש לה קורצזיכטיג [-קוצר ראיה], ובלילה קשה לה ללכת, וכשעושה איזה מלאכה או כשקוראת או כותבת איגרת מוכרחת להפסיק ולנוח באמצע, אם יכול החתן לחזור בו מהשידוך משום שמקח טעות הוא שנמצא בה מום, או שמא אם יחזור בו יצטרך לתת קנס כדין המבטל שידוך.
והרב השואל כתב, שיש לומר שמום זה הוא מום בכלל המומים המבוארים ברמב"ם (ביאת המקדש פ"ז ה"ה), במי שאינו רואה בעיניו ראיה ברורה מחמת שהיו בהן סנוורים קבועים, וכתב בכסף משנה שזהו חוורור. אך הרב"ז הקשה על זה מהמבואר בסוגייתנו, שאם לא היה נאמר בתורה אלא מום של חוורור היינו אומרים שאין זה מום אלא כשאינו רואה כלל, ולכן הוצרכה התורה להוסיף ולמנות במומים את הדוק, ומשמע שבחוורור אינו רואה כלום, ושלא כדברי הכסף משנה בדעת הרמב"ם שכתב , שהחוורור הוא מי שאינו רואה ראיה ברורה.
ובמשנה (נגעים פ"ב מ"ג) שנינו, כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים, שנאמר (ויקרא יג יב) 'לכל מראה עיני הכהן', ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות (שם) שזהו כהן שחלשה ראייתו עד שאינו רואה ראיה אמיתית. וכן הוכיח בברכי יוסף (חו"מ סי' ה אות יג) מדברי הרמב"ם, ש'כהתה עינו' הוא גם מי שרואה במקצת אלא שנחלשה ראייתו, ומשמע שאף זה חשוב חסרון לענין ראיית הנגעים, ואם כן מסתבר שאף חסרון ראיה הוא בכלל מום [ועיי"ש במה שהקשה על זה ממה שנאמר ביצחק (בראשית כז א) 'ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת', ובפרקי דרבי אליעזר (פל"ב) אמרו, מכאן אתה למד שהסומא חשוב כמת, ומשמע שכהות עינים היא שנעשה סומא ממש, ובמגילה (טו.) ובכמה מקומות נאמר שנענש יצחק בכך כיון שאבימלך אמר לשרה (בראשית כ טז) 'הנה הוא לך כסות עינים', שלכן נתקיים בזרעה כסות עינים, ומשמע שנתכסו עיניו לגמרי ולא יכול היה לראות כלום, והעלה בצ"ע]. ועל כן מסיק שאם הכלה חולה במחלת עינים זו הרי זה מום יכול החתן לבטל השידוך מחמתו, וכל שכן אם הוא באופן הפוסל בכהנים.
