אם אב יכול להדיר את בנו

בגמ': ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא אסרינהו לנכסיה עליה וכו' (נדרים מח, ב).

בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' מט) נשאל בדבר בן ישיבה שנלכד בתאות משחק אחיזת עינים, אך הוא שומר תורה ומצוות, ואביו רוצה לאסור עליו הנאה במכשירים שהוא קונה לשימושו במשחק הנ"ל. וזאת עפ"י המבואר בסוגיין שהאב הדיר את בנו כדי למונעו מעובדא בישא, וכן מבואר לעיל (לח:) שהאב מדיר בנו לתלמוד תורה.

השרידי אש השיב שמצד ההלכה אין שום יסוד להדרה כזו, כמבואר ברמב"ם (נזירות פ"ב הי"ג) שאין האב יכול להדיר את בנו.

ומה שאמרו לעיל (לח:) שהאב מדיר את בנו לתלמוד תורה, הפירוש הוא שמדיר את בנו מנכסיו אם לא ילמוד תורה, כפירש"י ד"ה המדיר). או כפירוש הר"ן (ד"ה המדיר), שהאב הדיר את עצמו שלא יהנה מבנו כדי שלא יתבטל מת"ת.

וכן מה שאמרו בסוגיין ההוא גברא דהוה ליה ברא דשמוט כיפי דכיתנא אסרינהו לנכסיו עליה - ג"כ הפירוש שהדירו שלא יהנה מנכסיו בחייו ובמותו. אבל בנידון שרוצה האב להדיר את הבן מן המכשירים שהבן קנה לעצמו, בוודאי שאינו יכול להדירו, שהרי הבן הוא גדול, ומה שקנה שייך לו. ואפילו אם האב נתן לו כסף, אין לו רשות לאסור בהנאה את החפצים שקנה הבן לעצמו, משום שהכסף שנתן לו האב במתנה שייך לו והחפצים שקנה הבן הם ג"כ של הבן ולא של האב, ואין לאב שום זכות על החפצים.