אכילת אשכולית בשבת עם כפית

בגמרא מבואר שאסור להדק בשבת ויום טוב מסוכריא דנזייתא, והוא בגד שכורכים סביב הברז של החבית. ובטעם האיסור כתבו התוספות (כתובות ו. ד"ה האי משום סחיטה, וכתבו שיש לאסור סחיטה משום שני אבות מלאכה, האחד 'מלבן' שבסחיטת הבגד מהמים או מהיין הוא מתלבן ומתנקה מעט, ועוד אסור משום 'מפרק' כמו בסוחט פירות, והיא תולדת 'דש', ומחמת אב זה חייב גם באופן שאין הבגד מתלבן מסחיטת המשקים. וכתבו הראשונים (ראה רמב"ן ור"ן כתובות שם ושבת קיא., שבהידוק המטלית בחבית יין בכל אופן אין איסור תורה, שכן אין חיוב משום 'מלבן' לפי שאין המטלית מתלבנת בכך ואין זה כדרך ליבון, ו'דש' אינו שייך אלא כשרוצה את המשקים הנסחטים, ומטעם זה הסוחט את הכבשים והשלקות פטור כשאינו צריך את מימיהן וסוחטן כדי לתקן את הכבשים והשלקות עצמם, וכאן גם במסוכריא דנזייתא אין לו שום תועלת באותם משקים, ומכל מקום אסור הדבר מדרבנן מפני שסוחט משקים שדרך סחיטה בהם. ומדברי המגן אברהם (סי' שכ ס"ק כג משמע שפוסק כרבינו תם. ולפי זה מבואר שאין חיוב סחיטה במקום שאין תועלת במשקים והם הולכים לאיבוד.
ובמשנה ברורה (שם ס"ק כד פסק לענין כבשים ושלקות, שאפילו אם סוחט אותם לתוך הקערה ואין המשקה הולך לאיבוד, מכל מקום כיון שאינו מכוין בשביל המשקה איננו בכלל מלאכה. ועל פי זה דן באוצרות השבת (סי' טז לענין אכילת אשכולית עם כפית שעל ידי האכילה נסחט מיץ מהאשכולית, וכן כשחותכים אשכוליות ותפוזים עם סכין כדי לאוכלם ועי"ז נסחט מיץ, שיש לומר שכיון שאין כוונתו להוציא את המיץ אם כן אין בו איסור סוחט, כמו בכבשים ושלקות, ואפילו באופן שאין המיץ הולך לאיבוד אלא נסחט לתוך הכלי שהאשכולית והתפוז מונחים בו גם יהיה מותר, וכדברי המשנה ברורה לענין כבשים ושלקות. אך לדברי החיי אדם (כלל יד ס"ה שכתב שההיתר בכבשים ושלקות הוא רק כשהמים הנסחטים הולכים לאיבוד, גם בנידון האשכולית יהיה אסור לאוכלה בכפית ולחתכה בסכין אלא אם כן המים הנסחטים הולכים לאיבוד.
אך כתב שלכאורה קשה על המשנה ברורה שהתיר בכבשים ושלקות אפילו אם אין המים הולכים לאיבוד, שהרי במסוכריא דנזייתא פסק בשו"ע (שם סי"ח ובמג"א (שם שאף המתירים לא התירו אלא במקום שאין כלי תחתיו, אבל אם יש כלי המקבל את המים הנסחטים אסור להדקו בחבית, ומה בין זה לבין כבשים ושלקות שהתירו לסחטם כשאין צריך למימיהן ואפילו אם יש כלי תחתם. ועיין תהלה לדוד (סק"ח מה שכתב לחלק בזה. וכתב באוצרות שבת שיש לבאר החילוק ביניהם, שבכבשים ושלקות צורך הסחיטה הוא לצורך תיקון הפרי, וכיון שיש לו צורך אחר בסחיטה אינו חשוב כצריך למים גם אם הם נכנסים לתוך כלי. אבל כשסותם את ברז החבית בבגד הרי אינו צריך כלל את הסחיטה, ולא לשם סחיטת המים הוא תוקע את הבגד אלא לשם סתימה, ולכן אם נאספים המים לתוך כלי הרי הוא חשוב כסוחט לשם כך, כיון שאין צורך אחר של היתר בסחיטה.
ועל פי זה כתב שבאכילת אשכולית בכפית וחתיכתה בסכין שאינו צריך את הסחיטה כלל, לא יהיה מותר לסחוט אלא כשאין המים נאספים לתוך כלי, כמו במסוכריא דנזייתא, אבל אם נאספים לתוך כלי אסור, ואין דינם כסוחט כבשים ושלקות. ועיי"ש עוד במה שכתב להלכה בנידונים הנוספים שבהם תלוי דין זה.
אך בארחות שבת (ח"א פ"ד הערה מח הביא בשם המנחת שלמה ובעל הקובץ תשובות שהורו שמותר לאכול אשכולית חצויה על ידי כפית אף על פי שהפרי נסחט תוך כדי אכילתו, והביא בטעם ההיתר בשם המנחת שלמה, כיון שהמיץ הנסחט נשאר מעורב בפרי, ולכן אין בזה תורת סחיטה. וביאר בכוונתו שדינו כמשקה הבא לאוכל ועדיף ממנו כיון שהרי המשקה אינו יוצא כלל מהפרי, וכיון שהאדם אינו עוסק כלל בסחיטת הפרי אלא באכילה והמשקה נסחט ממילא לכן אין בזה תורת סחיטה כלל, ולכן מותר גם לשתות את המשקה לאחר סיום האכילה.