רשב"י עומד ומזהיר על חומר ביטול ג' סעודות שבת
עצה וסגולה יומית:
הסוד הוא הטעם העיקרי לכל מצוות התורה
וְהַסּוֹד בְּעַצְמוֹ קָרוּי 'דֶּרֶךְ הָאֱמֶת'. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ קָרֵי לֵהּ 'רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא'. וְעִקַּר וְשֹׁרֶשׁ הַדָּבָר כָּךְ רָאוּי, מִשּׁוּם דַּאֲמִתּוּת הַתּוֹרָה הוּא הַסּוֹד, וְהוּא הַטַּעַם הָעִקָּרִי לְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּדִינֵי הַתּוֹרָה וּבְעֹמֶק כָּל דָּבָר וְדָבָר, אִלְמָלֵא סוֹד הַדָּבָר הַהוּא לֹא יִמְצָא יִשּׁוּב לְכַמָּה דְּבָרִים כָּרָאוּי.
(אלף בינה, אות דל"ת ו)
ווארט יומי:
רשב"י עומד ומזהיר על חומר ביטול ג' סעודות שבת
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים (בראשית א א). רָאשֵׁי תֵּבוֹת רִאשׁוֹנָה יִצְחָק ב' אַבְרָהָם שְׁלִישִׁית תָּם רְבִיעִית דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְלַוּוֹת הַמַּלְכָּה, וְהִנֵּה ד' דְּ'דָוִד' רְמוּזָה בָּאוֹתִיּוֹת בֵּי"ת וְאָלֶ"ף דְּבָרָא וְאָלֶ"ף דֵּאלֹהִים גִּימַטְרִיָּא ד'. וְהָרֶמֶז בָּא עַל סְעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בִּשְׁמִירָתָם הַרְבֵּה לְקַיְּמָן כָּל אַחַת בְּעִתָּהּ. וְכַמָּה הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עַל קִיּוּמָן, וּבִפְרָט הָרַב רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָלָיו הַשָּׁלוֹם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בָּאִדְּרָא (זוהר ח"ג רפח:), דְּאָמַר אַסְהַדְנָא עָלַי וְכוּ' דְּלֹא בִּטֵּל שׁוּם סְעֻדָּה מֵהֶם מִיָּמָיו. וּמַה נַּעֲנֶה אֲנַן יַתְמֵי דְּיַתְמֵי דְּכֻלָּנוּ מְלֵאִים פְּגָמִים, וְגַם בְּאֵלֶּה הַסְּעֻדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם הֲנָאַת הַגּוּף אָנוּ מִתְעַצְּלִים מִלְּקַיְּמָן. עַל זֶה מָצְאָה קְפִידָא מָקוֹם לָנוּחַ וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג, אוֹמֵר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְאֵה אֻמָּה שֶׁבָּחַרְתָּ, בִּסְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת שֶׁאֵין בָּהֶם שָׂכָר אֶלָּא עֹנֶשׁ הֵם מִזְדָּרְזִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזַק, וּבִסְעֻדַּת מִצְוָה הֵם מִתְעַצְּלִים וּמְבַטְּלִים אוֹתָן. עַל כֵּן יְרֵא ה' יִזָּהֵר בְּקִיּוּמָן מְאֹד, וְלֹא יִתְעַצֵּל וְלֹא יְבַטֵּל שׁוּם אֶחָד מֵהֶן, כִּי הַמְבַטֵּל שׁוּם אֶחָד מֵהֶן עָנְשׁוֹ גָּדוֹל, וּבִפְרָט שֶׁהֵן כְּנֶגֶד אֲבוֹת הָעוֹלָם, וְאִם יְבַטֵּל שׁוּם אֶחָד מֵהֶן לֹא מִלְּבַד עָנְשׁוֹ הַגָּדוֹל וּפְגָמוֹ לְמַעְלָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָב מֵהָאָבוֹת שֶׁבִּטֵּל סְעֻדָּתוֹ הֲרֵי הוּא לוֹ מְקַטְרֵג וְאוֹמֵר אִם אָב אֲנִי אַיֵּה כְּבוֹדִי:
וּבִפְרָט שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה סְגֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (שבת קיח.) שֶׁבִּזְכוּתָן אָדָם נִצּוֹל מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וּמֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְגַם כֵּן הֵן תִּקּוּן גָּדוֹל לִסְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁכָּל כָּךְ תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּהֶן אֵיךְ יִתְעַצֵּל הָאָדָם לְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה וּלְהַגְדִּיל עֹנֶשׁ עָלָיו. גַּם סְעֻדָּה רְבִיעִית צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּקִיּוּמָהּ לְלַוּוֹת הַמַּלְכָּה [וכו']. וְהִנֵּה בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה יוֹתֵר כְּדֵי לְתַקֵּן אֲשֶׁר עִוֵּת, כִּי כָּל הַחַטָּאִים וְהָעֲוֹנוֹת רֻבָּם כְּכֻלָּם נִמְשָׁכִים מֵרִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּסְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת. וְלָכֵן לְתַקֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בִּסְעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת לְקַיְּמָן כָּרָאוּי וְשֶׁלֹּא יְבַטֵּל שׁוּם אַחַת מֵהֶן, וְלָכֵן נִרְמְזוּ בִּבְרֵאשִׁית הָרוֹמֶזֶת לַתְּשׁוּבָה:
