רבקה רמזה ליעקב שבניו יקדימו נעשה לנשמע
עצה וסגולה יומית:
ע"י חידושי תורה נבראים עולמות חדשים
אַף עַל פִּי שֶׁהַמְקַטְרְגִים רָדְפוּ אַחֲרָיו מִצַּד שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֵיזֶה עָוֹן שֶׁגָּדוֹל מִנְּשֹׂא, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ גַּם דָּבָר גָּדוֹל שֶׁמַּתִּישׁ כֹּחָם וּמְבַטֵּל קִטְרוּגָם, וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּיָדוֹ שׁוּם חֵטְא. וְהַדָּבָר הַגָּדוֹל הוּא הַחִדּוּשִׁים שֶׁמְּחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי הַחִדּוּשִׁים שֶׁמְּחַדֵּשׁ אָדָם בַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילָם אֲרָצוֹת וְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סו כב) 'כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה', 'עָשִׂיתִי' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'עֹשֶׂה', עַל יְדֵי הַחִדּוּשִׁים שֶׁמִּתְחַדְּשִׁים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ (זוהר ח"א ד:), וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה.
(אלף בינה, אות למ"ד ז)
ווארט יומי:
רבקה רמזה ליעקב שבניו יקדימו נעשה לנשמע
עוֹד אָמַר וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב (פסוק יז). דְּלִכְאוֹרָה תֵּבַת בְּיַד מְיֻתֶּרֶת, דְּהָיָה לוֹ לוֹמַר 'וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְגוֹ' לְיַעֲקֹב וְגוֹ', אֶלָּא רָמְזָה לוֹ גַּם בָּזֶה דַּעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהַקְדִּים עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה:
'מה זה מהרת' רמז שיקבל את הלוחות
וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְיִצְחָק וְאָמַר לוֹ שֶׁהוּא עֵשָׂו, אָמַר לוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹקיךָ לְפָנָי (פסוק כ). רָמַז לוֹ יִצְחָק בְּאָמְרוֹ מַה זֶּה, שֶׁיִּזְכֶּה לִקַּח הַלּוּחוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶם 'מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים' (שם לב טו), וְאָמַר לוֹ, מִמַּה שֶּׁמִּהַרְתָּ לִמְצֹא וְהֵבֵאתָ לִי בְּלִי שׁוּם עִכּוּב, מִזֶּה רְאָיָה שֶׁתִּזְכֶּה לִקַּח הַלּוּחוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶם 'מִזֶּה'. וֶהֱשִׁיבוֹ יַעֲקֹב לְפִי דַּעְתּוֹ, כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹקיךָ לְפָנָי, כְּלוֹמַר, זֹאת סִבָּה מֵאֵת ה' שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ רָצִיתָ לְבָרֵךְ, לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁרָאוּי לִפְנֵי ה' הִזְמִינוֹ לִבְרָכָה.
יעקב זכה גם בידי עשו לדון דיני נפשות
אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא (פסוק כא-כג). וּכְשֶׁמִּשְּׁשׁוֹ אָמַר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְדִבְּרָה בְּפִיו, דִּשְׁלִיטַת הַיָּדַיִם שֶׁנִּתְּנָה לְעֵשָׂו, עָתִיד זֶרַע יַעֲקֹב לִזְכּוֹת בְּחֵלֶק מִמֶּנָּה לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וּלְפִיכָךְ אָמַר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אַף עַל גַּב דְּיַעֲקֹב לֹא נִתַּן לוֹ רַק קוֹל הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בָּהּ, מִכָּל מָקוֹם נִתַּן לוֹ גַּם חֵלֶק מִידֵי עֵשָׂו לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְלֹא תֹּאמַר שֶׁהִכִּירוֹ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, לְכָךְ אָמַר וְלֹא הִכִּירוֹ:
רמז לריח הבשמים במתן תורה
אַחַר כָּךְ אָמַר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה (פסוק כז), לִרְמֹז עַל שְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנִּתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּשָׂמִים מִגַּן עֵדֶן:
