מן השכינה יצאו שישים ריבוא נשמות ישראל

עצה וסגולה יומית: 

אכילת שבת מתקנת את חטא הקדמון

וְאֶפְשָׁר דְּהָאֲכִילָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הַיָּמִים טוֹבִים הָאֵלֶּה, הוּא תִּקּוּן לְחֵטְא חַוָּה וְאָדָם שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְעַנְּגִים הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, וְתָבוֹא הָאֲכִילָה הַטְּהוֹרָה וְהַמֻּתֶּרֶת שֶׁל יָמִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, וּתְכַפֵּר עַל אֲכִילַת אִסּוּר וְטֻמְאָה שֶׁאָכְלוּ חַוָּה וְאָדָם.

(מעגלי צדק אות חי"ת, ד"ה חשתי)

ווארט יומי:

מן השכינה יצאו שישים ריבוא נשמות ישראל

בזו הדרך אפשר לפרש את מאמר רבותינו זכרונם לברכה (שיר השירים רבה א, סה): "אשה אחת ילדה במצרים שישים ריבוא", כי ידוע שמקור כל נשמות ישראל הוא מן השכינה הקדושה, וכאשר היתה השכינה - הנמשלת לאשה - מצויה בגלות מצרים, נולדו ויצאו ממנה כל שישים ריבוא נשמות ישראל הקדושים, ונגאלו משם.

צער ישראל במצרים על צער השכינה

והנה, לא נעלמה מעם ישראל הקדושים ידיעה זו על גלות השכינה יחד עימם. ומשום כך, היו דואגים עליה מאוד, ומצטערים בצערה הגדול כשעומדת בגלות, עוד יותר ממה שדאגו על צערם שלהם עצמם. עד אשר אמרו לה' יתברך, כי מוכנים הם שיתווסף על צערם עוד כהנה וכהנה, ובלבד שלא יראו בצער השכינה, ותיגאל משבייתה. [וכבר נתבאר כעין זה לעיל בפרשת שמות, בביאור הכתוב (לעיל ב, כג-כד) "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב", ובדקדוק לשון הפסוקים, קחהו משם, וראה עוד להלן בביאור פסוקים אלו].