חובת הכוונה של שליח-ציבור בתפילתו

עצה וסגולה יומית: 

סגולות גדולות בסעודות השבת

וּבִפְרָט שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה סְגֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (שבת קיח.) שֶׁבִּזְכוּתָן אָדָם נִצּוֹל מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וּמֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְגַם כֵּן הֵן תִּקּוּן גָּדוֹל לִסְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁכָּל כָּךְ תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּהֶן אֵיךְ יִתְעַצֵּל הָאָדָם לְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה וּלְהַגְדִּיל עֹנֶשׁ עָלָיו.

(גנזי המלך, תיקון התשובה אות נה)

ווארט יומי:

חובת הכוונה של שליח-ציבור בתפילתו

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל (ויקרא טז יז). אֶפְשָׁר לִרְמֹז עַל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, דְּהוּא מוֹצִיא הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם, צָרִיךְ לִזָּהֵר בִּמְאֹד מְאֹד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, שֶׁלֹּא יִפְנֶה לִבּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים כְּלָל, רַק יִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד כִּי אִם לִפְנֵי ה' וְאֵין שׁוּם אָדָם כְּלָל שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב בַּהוֹשַׁעְנוֹת 'אֲנִי וָהוּא הוֹשִׁיעָה נָּא', דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם, רַק הוּא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֻבְטָח שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ. וְזֶה הַדָּבָר צָרִיךְ לְכָל אָדָם. בֶּאֱמֶת, בִּפְרָט צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁמּוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם וְסוֹמְכִים עָלָיו, צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכַוָּנַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּיוֹתֵר, דְּאִם לֹא כֵן, אֵין זֶה מְרַצֶּה אֶלָּא מְנָאֵץ רַחֲמָנָא לִצְּלַן:

ויחשוב כאילו רק הוא והקב"ה נמצאים בעולם

וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַפָּסוּק, הוּא מְדַבֵּר עַל שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהוּא בִּמְקוֹם כֹּהֵן, דִּכְמוֹ שֶׁזֶּה מְכַפֵּר עַל הָעָם, כָּךְ זֶה מְכַפֵּר. וְצָרִיךְ זֶה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁיָּשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֵשׁ שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם זוּלָתִי הוּא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיָּבוֹא לְאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהוּא בֵּית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, יַחְשֹׁב שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם וְלֹא שׁוּם דָּבָר, דְּכָל לְרַבּוֹת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁהֵם עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְצָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁלֹּא יֵשׁ בָּעוֹלָם לֹא אָדָם וְלֹא דָּבָר זוּלָתִי הוּא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה צָרִיךְ לַחְשֹׁב מִתְּחִלַּת הַתְּפִלָּה עַד סוֹפָהּ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ. וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ, הָוֵי רָאוּי וְהָגוּן שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:

(פיתוחי חותם פרשת אחרי מות)