העוסק בתורה צריך ליזהר יותר שלא לשקר

עצה וסגולה יומית: 

העוסק בתורה צריך ליזהר יותר שלא לשקר

לֹא יוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְעָלְמָא, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מְגֻנֶּה יוֹתֵר מִן הַשֶּׁקֶר (סנהדרין צב. סוטה מב:), וּבִפְרָט מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרַת ה' תְּמִימָה, תּוֹרַת אֱמֶת, רָאוּי לוֹ לְהִזָּהֵר הַרְבֵּה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דְּבַר שֶׁקֶר, כִּי אֵיךְ מְלַאכְתּוֹ כֻּלָּהּ אֱמֶת וְהוּא מוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר שֶׁקֶר, נִמְצָא בּוֹנֶה מִצַּד זֶה וְסוֹתֵר מִצַּד זֶה.

(אלף בינה, אות וי"ו ג)

ווארט יומי:

הנשמה מבקשת מהאברים שיחשיבו את עצמם כמתים

וְהִנֵּה הַנְּשָׁמָה יֵשׁ לָהּ מְנוּחָה וְשִׂמְחָה כְּשֶׁהַגּוּף שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָהּ וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ מֵת כְּדֵי לַעֲבֹד ה' בִּתְמִימוּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַיָּקָם אַבְרָהָם, הִיא הַנְּשָׁמָה, מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, כְּלוֹמַר, קֹדֶם מִיתָתָהּ, בְּעוֹדָהּ בַּחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִיּוֹם בּוֹאָהּ לָאָדָם הִיא חוֹשֶׁבֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא מֵתָה. וְאִם הָאֵבָרִים נִשְׁמָעִים לָהּ, הִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם עֵצָה שֶׁיְּחַשְּׁבוּ לָהּ כְּאִלּוּ הִיא מֵתָה וְגַם הֵם כְּאִלּוּ הֵם מֵתִים, וּבָזֶה יַרְוִיחוּ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֶהוּ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר, הֵם הָאֵבָרִים, אִם יֵשׁ בָּהֶם חִתַּת אֱלֹהִים וְיִרְאַת ה' וְשׁוֹמְעִים לַעֲצַת הַנְּשָׁמָה, וְזֶהוּ בְּנֵי חֵת, הָאֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִתַּת ה':

ומסבירה לגוף שטובתו היא שיחשב כמת

[גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.] וּמָה אוֹמֵר לָהֶם, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, כְּלוֹמַר גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי וְאַתֶּם. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ אָנוּ נִרְאִים תּוֹשָׁבִים בְּזֶה הָעוֹלָם, גֵּרִים אֲנַחְנוּ, כִּי הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין לוֹ תַּקָּנָה, כִּי אִם כְּשֶׁנַּחְשֹׁב עַצְמֵנוּ מֵעַכְשָׁו, מֵחַיִּים, מֵתִים, בָּזֶה נְסַלֵּק עַצְמֵנוּ מֵהֲנָאוֹת זֶה הָעוֹלָם וְנִמְצָא לְסַגֵּל מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֶהוּ תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם, כְּלוֹמַר, מֵעַכְשָׁו מֵחַיִּים נִנְהַג בְּעַצְמֵנוּ יְרֻשַּׁת הַקֶּבֶר כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ מֵתִים וְנִקְבַּרְנוּ, וְזֶהוּ וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי, דְּהַיְנוּ מִלִּפְנֵי מוֹתֵנוּ נַחְשֹׁב כְּאִלּוּ מַתְנוּ וְנִקְבַּרְנוּ.

(פיתוחי חותם פרשת חיי שרה)