היצר מפתה רק על הסייגים
עצה וסגולה יומית:
היצר מפתה רק על הסייגים
וְהִנֵּה יֵצֶר הָרָע אֵין רַמַּאי וּמֵסִית וְיוֹדֵעַ לְפַתּוֹת כָּמוֹהוּ, בַּתְּחִלָּה בָּא אֶל הָאָדָם וְאוֹמֵר לוֹ, אֵלֶּה הַתּוֹסָפוֹת, שֶׁהֵם הַגְּדֵרִים שֶׁהוֹסִיפוּ חֲכָמִים, אִם תַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֵין חָמוּר רַק דָּבָר שֶׁהוּא כְּגוּף הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בָּזֶה הֱוֵי זָהִיר וְזָרִיז, אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת אֵין בּוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהַדִּיחוֹ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, כִּי כֵּיוָן שֶׁמַּתְחִיל לְהַטְעִימוֹ טַעַם הָאִסּוּר, מַמְשִׁיךְ עָלָיו זֻהֲמָתוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְאִם יִשְׁמַע לַעֲצָתוֹ וְעוֹבֵר וּפוֹרֵץ גָּדֵר, אַחַר כָּךְ מַמְתִּיק לוֹ טַעַם גּוּף הָאִסּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה, וּמִיָּד יִשְׁמַע לוֹ, כֵּיוָן שֶׁטָּעַם טַעַם אִסּוּר. וּכְשֶׁעוֹבֵר עַל גּוּף הָאִסּוּר וְטָעַם טַעֲמָא דְּאִסּוּרָא, עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּקֵּעַ וּבָא לִידֵי כְּפִירַת הַהַשְׁגָּחָה (ישעיה כט טו), כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ בַּעֲלֵי הַמּוּסָר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּמֵאַחַר שֶׁנִּטְמַע אָדָם בַּעֲבֵרוֹת, אוֹמֵר לוֹ, מִי רוֹאֶה לְךָ וּמִי מֵעִיד בְּךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּסֵּתֶר. וּמִי גָּרַם לוֹ כָּל זֶה, הַהַטְמָעָה שֶׁנִּטְמַע בְּזֻהֲמָתוֹ.
(פיתוחי חותם פרשת בראשית, ד"ה והנחש)
ווארט יומי:
עסק התורה ומעשים טובים קורעים גזר דינו
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי (תהלים קיט נא). הַכַּוָּנָה הִיא, שֶׁהָאָדָם שֶׁנּוֹדָע עֲוֹנוֹ לָרַבִּים וְאַחַר כָּךְ מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וְרוֹצֶה לְתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקֵל, בְּנֵי אָדָם הַלֵּיצָנִים מִתְלוֹצְצִים עָלָיו וְאוֹמְרִים, מַה לּוֹ לָזֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּחֲזִיר, פּוֹשֵׁט אֶת טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, וְהוּא טָמֵא וּמְטֻנָּף, כָּךְ עוֹשֶׂה זֶה, מַרְאֶה תֻּמָּה וְתַחְתֶּיהָ עָרְמָה, מַרְאֶה נֶפֶשׁ זַכָּה וְנִטְהֶרֶת, וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ (תהלים נ טז-יז) 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ'. וְגַם הַיֵּצֶר הָרָע וְגוּנְדָא דְחֵמָה דִּילֵהּ אוֹמְרִים לוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְפַּרְסֵם קְלוֹנְךָ לְעֵין כֹּל, מַה מּוֹעִיל לְךָ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, כְּבָר נִכְתָּם עֲוֹנְךָ וְלֹא נִשְׁאַר שׁוּם תִּקּוּן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב כב) 'אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי'. וּדְבָרִים אֵלֶּה מְרַשְּׁלִים יְדֵי הָאָדָם.
