דביקות האדם בשכינה
עצה וסגולה יומית:
בברכה על מאכל בודד מעורר כל העולמות
וּמִי הוּא הָאִישׁ הַיָּרֵא הַמִּתְבּוֹנֵן בְּנֹסַח מַטְבֵּעַ בְּרָכָה זוֹ, וְלֹא יֶחֱרַד לְבָבוֹ וּתְסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרוֹ, כַּמָּה עָמְקוּ נִפְלְאוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, דְּעַל אֲכִילַת פְּרִי אֶחָד אוֹ יָרָק אֶחָד אָנוּ מְעוֹרְרִים כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, דִּכְשֶׁאָנוּ זוֹכְרִים עֶשֶׂר סְפִירוֹת כָּל הָעוֹלָמוֹת נִכְלָלִים בָּהֶם. וּמִמַּה שֶּׁאָנוּ זוֹכְרִים עֲשָׂרָה סְפִירוֹת בַּבְּרָכוֹת, הוּא כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע וּבְרָכָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּכָל בִּרְכוֹתָיו, דְּדָבָר גָּדוֹל הוּא.
(אלף בינה מזמור קיא ב)
ווארט יומי:
דביקות האדם בשכינה
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם (במדבר יג ב).
אוֹ יֵאָמֵר בְּצֵרוּף כָּל הַפְּסוּקִים שֶׁאַחַר זֶה. אֶפְשָׁר דְּבָא לִרְמֹז הִתְדַּבְּקוּת הָאָדָם עִם הַשְּׁכִינָה, דְּהָרוֹצֶה לְהִתְדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה לִהְיוֹת מִשּׁוֹשְׁבִינֵי דְּמַטְרוֹנִיתָא, צָרִיךְ לְתַקֵּן עַצְמוֹ יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם פְּגָם, וְיִהְיֶה נִזְהָר שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל שׁוּם לָאו מִלֹא תַעֲשֶׂה וּלְקַיֵּם כָּל מִצְוָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה, וּבִפְרָט שֶׁיִּהְיוּ אֵבָרָיו מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי, כִּי זֶה הָעִקָּר הַגָּדוֹל, דְּאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּמָקוֹם פָּגוּם, וְאִם אֵין אֵבָרָיו מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר, לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּתַקֵּן אֵבָרָיו כָּרָאוּי, וְיַעֲשֶׂה כָּל תִּקּוּן הַשְּׁכִינָה. וְהִנֵּה כָּל הַהַשָּׂגָה שֶׁמַּשִּׂיגִים הַצַּדִּיקִים, הַכֹּל מִכֹּחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁמִּתְנוֹצֵץ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא מס' דעמלק א) שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל:
