גם על עבירות החמורות, הכל נסלח בתשובה
עצה וסגולה יומית:
גם על עבירות החמורות, הכל נסלח בתשובה
וְאֶפְשָׁר לוֹמַר דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בָּא לְהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה וּסְגֻלַּת פְּעֻלָּתָהּ, שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה טִינָא בְּלֵב הָאִישׁ הָעוֹבֵר עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה, וְהוֹאִיל וְאִדְּחֵי אִדְּחֵי, וְיַעֲשֶׂה כִּי אִם תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר כֵּיוָן שֶׁאֵין תְּשׁוּבָתוֹ מִתְקַבֶּלֶת, וּבָזֶה יִתְרַשֵּׁל וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. לָזֶה בָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהוֹצִיא הַדָּבָר הַזֶּה מִלִּבָּם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם נִתְקַבְּצוּ כָּל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת בָּאָדָם וְהִתְמִיד בָּהֶם, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה הַכֹּל נִמְחָל לוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אֱלִישָׁע דְּשָׁמַע כָּרוֹזָא קָרֵי בְּחַיִל וַאֲמַר 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים (ירמיה ג כב), חוּץ מֵאַחֵר' (חגיגה טו.), אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מהרש"א שם) אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה הָיָה מִתְקַבֵּל, שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר עוֹמֵד בִּפְנֵי תְּשׁוּבָה.
(מחשוף הלבן פרשת נצבים, ד"ה אתם נצבים)
ווארט יומי:
יכול להראות לאחרים ירא"ש שבו, שילמדו ממנו
בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ (תהלים לד ג). אֶפְשָׁר דְּבָא לוֹמַר דְּהֵיכָא דִּלְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים כֵּיצַד יִתְנַהֲגוּ בְּיִרְאַת ה', בָּזֶה מֻתָּר לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ שֶׁהוּא יָרֵא אֶת הַשֵּׁם. וּמְפָרֵשׁ כֵּיצַד יִרְאַת ה' שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ וְאֹפֶן תְּפִלּוֹתָיו וּבִרְכוֹתָיו וְלִמּוּדוֹ וְצִדְקוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְכָל זֶה לְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ, וְלֵיכָּא בָּזֶה מִשּׁוּם יוּהֲרָא כֵּיוָן דְּלִבּוֹ שָׁלֵם עִם הַשֵּׁם, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ כִּי אִם לְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים וְלֹא לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ, שָׁרֵי לְמֶעְבַּד הָכִי. וְאֶפְשָׁר דְּלָזֶה נַמִי כִּוֵּן הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּאָמְרוֹ (ירמיה ט כג) 'כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי', דְּמִלַּת 'הַשְׂכֵּל' הוּא לְשׁוֹן צִוּוּי, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר רַק 'לְהַשְׂכִּיל וְלֵידַע אוֹתִי', אוֹ 'הַמַּשְׂכִּיל וְיוֹדֵעַ אוֹתִי'. אֶלָּא בָּא לְלַמְּדֵנוּ, דְּהַמְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ בְּיִרְאַת ה', אֵין נָכוֹן לְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא יְרֵא ה' כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ, אֲבָל לְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים מַעֲשָׂיו כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ, טוֹב הַדָּבָר. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר 'בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל', דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיֹּאמַר לְאַחֵר 'הַשְׂכֵּל' וַעֲשֵׂה כְּמוֹתִי כִּי כָּךְ דַּרְכִּי בְּיִרְאַת ה', בְּזֶה הָעִנְיָן שָׁרֵי. וְזֶהוּ 'כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי' (שם), דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹרִים זֶה לָזֶה יִרְאַת ה', דְּבָזֶה תִּרְבֶּה דַּעַת וְיִרְאַת ה', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתַלְמוּדָא (סוטה מ.), מִנִּי וּמִנָּךְ יִתְקַלֵּס עִלָּאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, דְּהַיְנוּ בְּיִרְאַת ה' אֲנִי מְשַׁבֵּחַ נַפְשִׁי, וְלֹא לִכְבוֹד עַצְמִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ רַק כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ, מִשּׁוּם שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנִּי לַעֲשׂוֹת:
