בקשת דוד המלך על אריכות גלות האחרונה

עצה וסגולה יומית: 

חסד גדול הוא מה שעל ידי יסורים כאן בעולם מתכפרים העוונות

חָזַר וְאָמַר חַנּוּן ה' וְצַדִּיק וֵאלֹקֵינוּ מְרַחֵם. בָּא לְהַשְׁלִים עִנְיָן זֶה שֶׁל הַיִּסּוּרִין, שֶׁחֶסֶד גָּדוֹל וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעִנְיָן זֶה שֶׁעַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין מְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, כִּי בָּזֶה עוֹשֶׂה דִּין וְחֶסֶד עִם הָאָדָם. דִּין, מַה שֶּׁגּוֹבֶה הקב"ה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה בּוֹ מִצַּד חוֹבוֹ, וְחֶסֶד לָאָדָם, שֶׁלֹּא הֱמִיתוֹ עַל עֲוֹנוֹתָיו, וְגַם לֹא שְׁמָרָם לוֹ לְהִפָּרֵעַ מִמֶּנּוּ בַּגֵּיהִנָּם, וְזֶה מִצַּד רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ:

(פיתוחי חותם פרשת שמות, ד"ה ולכהן)

ווארט יומי:

בקשת דוד המלך על אריכות גלות האחרונה

אִי נָמֵי, מַה שֶּׁאָמַר אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה', מְדַבֵּר עַל הַגָּלוּת הַזֶּה הָאֲרֻכָּה, שֶׁצָּפָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁתִּהְיֶה הַגָּלוּת אֲרֻכָּה. וְצָפָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אֵינָם רְאוּיִים לַגְּאֻלָּה מִצַּד שֶׁאֵין בְּיָדָם מַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲבָל רָאָה צָרַת הַגָּלוּת וְהָאֲרִיכוּת שֶׁלָּהּ, וְהַשִּׁעְבּוּד וְהָעִנּוּי וְהַבִּזּוּי שֶׁסּוֹבְלִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נָסוֹגוּ אָחוֹר לוֹמַר מַה לָּהֶם וְלַצָּרָה הַזֹּאת, רַק סוֹבְלִים הַכֹּל בַּעֲבוּר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וּבוֹטְחִים בּוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעֵם, וַאֲפִלּוּ תִּהְיֶה הַגָּלוּת אֲרֻכָּה עַד מְאֹד, סוֹף סוֹף הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה:

וּמַה שֶּׁאֵין מְסַגְּלִים מַעֲשִׂים טוֹבִים כָּרָאוּי, אֲרִיכוּת הַגָּלוּת וּקְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד גָּרַם הַכֹּל, כִּי אֲנוּסִים מִצַּד הַגָּלוּת הַקָּשָׁה וְהַמָּרָה וְהַמְּעַט שֶׁעוֹשִׂים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים רַב יֵחָשֵׁב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שהש"ר ז ו) עַל פָּסוּק 'רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן', הָרָשׁ שֶׁבִּיךְ כְּאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, וְהַדַּל שֶׁבִּיךְ כְּדָנִיֵּאל דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ה ז) 'אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ'. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, הֵיכִי דָמֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרָשׁ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כְּאֵלִיָּהוּ וְהַדַּל כְּדָנִיֵּאל. אֶלָּא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, דַּאֲרִיכוּת הַגָּלוּת וּקְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד הוּא הַסִּבָּה שֶׁהַמְּעַט שֶׁעוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל, הַרְבֵּה יֵחָשֵׁב:

וְזֶה הַדָּבָר עַצְמוֹ שֶׁבָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לוֹמַר בְּאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה', דְּעַל אֹרֶךְ הַגָּלוּת וּקְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד הוּא מְדַבֵּר, אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶל קוֹלִי תַּחֲנוּנָי רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא 'עַל הַגָּלוּת' [עִם הַכּוֹלְלִים], לִרְמֹז דְּעַל הַגָּלוּת הוּא מְדַבֵּר. וּמְדַבֵּר עַל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְאוֹמֵר אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי שֶׁאֲנִי מִתְחַנֵּן לְפָנָיו בְּגָלוּתִי שֶׁיִּרְאֶה בְּצָרָתִי וּבְאֹרֶךְ גָּלוּתִי וְיִגְאָלֵנִי, וְאֵינִי מִתְחַנֵּן לוֹ בִּשְׁבִיל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבְּיָדִי, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בְּיָדִי מַעֲשִׂים טוֹבִים, רַק אֲנִי מִתְחַנֵּן לוֹ שֶׁהַדָּבָר שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ וְיִגְאָלֵנִי, הוּא צָרָתִי וְאֹרֶךְ גָּלוּתִי:

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי, דְּהַיְנוּ רָאוּי שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ לִי. וּבְיָמַי אֶקְרָא, כְּלוֹמַר מַה שֶּׁאֲנִי קוֹרֵא לַה' שֶׁיִּגְאָלֵנִי, לֹא בִּשְׁבִיל זְכֻיּוֹת שֶׁבְּיָדִי רַק בִּשְׁבִיל יָמַי שֶׁהֵם יְמֵי צָרָה, יְמֵי אֹרֶךְ הַגָּלוּת וְהַצָּרָה. וְזֶהוּ וּבְיָמַי אֶקְרָא, דְּהַיְנוּ אֵינִי קוֹרֵא לוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִיל יָמַי שֶׁהֵם יְמֵי רָעָה, בִּשְׁבִילָם אֲנִי קוֹרֵא לַה', לְפִי שֶׁיְּמֵי הַגָּלוּת אֲרֻכִּים וְכֻלָּם יְמֵי רָעָה וְצָרָה. וְזֶהוּ אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא, דְּהַיְנוּ כָּל יְמֵי הַגָּלוּת כָּל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה הִקִּיפוּנִי, וּבִשְׁבִיל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה אֲנִי בְשֵׁם ה' אֶקְרָא וְאֹמַר אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי, בִּשְׁבִיל צָרוֹתַי. וְיָדַעְתִּי כִּי חַנּוּן ה' וְצַדִּיק, וְהַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת יִהְיוּ לִי לְכַפָּרַת עָוֹן, וְאָז אֱלֹקֵינוּ מְרַחֵם שֶׁיְּרַחֵם עָלַי וְיִגְאָלֵנִי:

(בגדי השרד, מאמר 'הא לחמא עניא')